למידה והכללת למידה בעת יציאה לקניות

עבור אלה המבקשים לנצל גם פעולות בתוך השגרה היומיומית ללמידה, שימוש בסיטואציית היציאה לקניות בסופרמרקט, במכולת או בחנות קטנה – יכול להיות פתרון.
הורים השותפים בתהליך הלמידה של הילד חשים יותר את הצלחת ההתערבות ואת השיפור בתפקוד של הילד ברמה היומיומית. ההצעה הבאה מתאימה ליישום על ידי הורים או על ידי מטפלים בין זמני הלמידה המובנים של הילד. ניתן ללמד את המיומנות הזו גם ילדים שאינם מילוליים או עצמאיים בהתנהלותם.

1. הכנת רשימת קניות:
עבור ילדים היודעים קרוא וכתוב – כתבו (או בקשו מהם לכתוב ע”פ הנחיות) רשימת מוצרים כתובה לרכישה בחנות, גם אם רשימה מצומצמת (2-3 פריטים). ניתן לשאול את אחד ההורים מה חסר או לקנות מוצרים החסרים בבית המטפל/ת המלווה לקניות.
עבור ילדים שאינם קוראים-כותבים צרו רשימת מכולת ויזואלית: גיזרו והדביקו את תמונות הפריטים לקנייה על כרטיסים קטנים (ניתן להשתמש בחוברות מוצרים של קניה דרך האינטרנט שנשלחת חינם הביתה- למשל, נט-סל).
אפשר להכין כרטיסי תמונות שלהם מודבק ולקרו (סקוץ’) מאחור. כשמכינים את הרשימה בוחרים את הפריטים ומצמידים ללוח שטיח קטן המשמש כמצע לרשימת הקניות.
השתדלו לבחור פריטים שמוכרים לילד, שהוא רואה בבית יומיומית. מומלץ בתחילה לערוך אימונים חוזרים עם אותם הפריטים לקנייה, על מנת לבסס את הלמידה. כמו כן, אם הרשימה בנויה מתמונות מומלץ ללוות את התמונה בכתיבת שם המוצר. ניתן לשלב בתחתית הרשימה גם ממתק או חטיף שהילד אוהב, ולעשות בו שימוש כמחזק על הקנייה, שניתן בסופה.
כדאי שהילד יחזיק את רשימת הקניות בדרכו לחנות ויסתובב איתה בידו שם.

2. התאמת המוצרים בחנות לפריטים ברשימת הקניות:
יש ללוות את הילד למציאת כל פריט ברשימת הקניות על המדף המתאים. את הילדים המתקדמים יותר ניתן ללמד לאתר את הפריט בחנות ע”פ הקבוצה אליה הוא שייך (למשל, ירקות או מוצרי חלב), וכך מלמדים או מכלילים שמות של קטגוריות. אפשר גם ללמד או להכליל מנייה, כאשר כתוב ברשימה והילד מתבקש, למשל, לאסוף 5 עגבניות מהקופסא או לשים בעגלה 2 קרטוני חלב.
עבור הילדים המתקשים יותר, מציאת הפריטים לפי רשימה מהווה משימה של התאמה בין תמונה לפריט מוחשי (תלת מימדי לדו מימדי) ויתכן כי יהיה צורך לחזק את המיומנות באימון בהתאמות מסוג זה בבית.
בכל פעם שהילד מוצא את הפריט מן הרשימה חשוב לחזק אותו מילולית. התיווך לילד כדאי שיעשה דרך הוראות (למשל: "שים בעגלה" או "קח מהמדף") או דרך שאלות (למשל: "מה אתה צריך?" או "מה עכשיו?") כאשר עם התקדמות הלמידה והחזרה על ההתנהלות – מופחתות ההוראות והשאלות לסיוע, דרך הצבעות על המקומות ברשימה או על המדפים, ועד להתנהלות עצמאית.

3. עמידה בתור:
כשמגיעים לתור חשוב להגדיר באופן ברור את הצורך לחכות. ניתן לעשות זאת בהוראה מילולית, בהצגת ג’סטה ל"חכה"או בהצגה של כרטיס עם המילה או עם סמל להמתנה. ילדים שאינם נענים להוראה זו להמתין מומלץ שיתאמנו על המתנה בבית, בסביבה שקטה ומובנת יותר, בה ניתן להגדיל בהדרגה את זמן ההמתנה בחוסר פעילות, ולחזק במחזק משמעותי עבורם.
ילדים המתקשים להמתין בחנות עצמה, ניתן לסייע להם דרך החזקת צעצוע קטן או החזקת אחד הפריטים מעגלת הקניות. בזמן ההמתנה ניתן לערוך תרגולים של זיהוי תמונות במגזין המצוי בקרבת הקופה, לערוך תרגול של זיהוי אותיות, לשאול על השימוש של חפצים המופיעים בתמונות או מתוך העגלה, לשאול שאלות חברתיות או שאלות על העדפות שונות (למשל, איזה מאכל אתה הכי אוהב?). ניתן גם לתרגל מנייה של הכסף או זיהוי המטבעות והשטרות. הכל בהתאם ליכולתו של הילד. בכל מקרה, יש לחזק על ההמתנה הממושכת, בפרקי זמן קצרים המתארכים בהדרגה ככל שיכול להמתין.

4. קניית המוצרים בקופה עצמה:
מומלץ להורות לילד שישים את המצרכים על דלפק הקופה באופן הנהוג. ניתן להכינו לקראת מעמד התשלום ולצייד אותו בכסף הנדרש, בכדי שישלם בכוחות עצמו. חשוב שיבוא באינטראקציה המקובלת עם המוכר/ת או הקופאי/ת ע”פ יכולתו – מילולית ו/או לא מילולית. כדאי לעבוד בבית על משחק התפקידים ולאמן את הילד להתנהג כקונה, בהתנהגות מילולית ולא מילולית.
במידה והילד התמחה בהבנת ערכו של הכסף, ניתן להפעילו למנייה של הסכום הנדרש, להגשת הסכום הקרוב ביותר (אם אין את הסכום המדויק) ולקבלת עודף ובדיקתו.
מומלץ לבקש את סבלנותו של המוכר וסבלנותם של הממתינים בתור אחריו על מנת לאפשר ללמידה להתרחש בנסיבות נינוחות.