הבנה של דחייה חברתית

הלקות בתחום החברתי מקשה על ילדים לזהות את המאפיינים והמשמעויות של סיטואציות חברתיות שונות. אחת מהן, היא דחייה חברתית מצד ילדים.
דחייה חברתית יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, מילוליות ולא מילוליות. כאשר ילד אינו מבין דחייה חברתית, הוא עלול להתנהג באופן לא הולם, וכך להרע אף יותר את מצבו החברתי בקבוצה. כך למשל, אם ילדים אינם רוצים לשתפו במשחק והוא “נדחף” בכל זאת, הם עלולים ללגלג עליו או לכעוס עליו.
פענוח מחשבות האחר והעדפותיו, הם חלק מההבנה של תיאורית המיינד (Theory of Mind). מיומנות זו יכולה להילמד כחלק מסדרת התרגילים ללימוד יכולות תיאורית המיינד, אך גם באופן נפרד.
להבנת הדחייה החברתית, כמו גם להבנת סיטואציות חברתיות אחרות, חשובה ראשית הבנת תגובות מילוליות של אחרים. חשוב להציג ללימוד גם מסרים ברורים וחדים, וגם מסרים “אפורים” יותר, אשר קשים יותר לפענוח. למשל, אם ילד נענה לשאלה "היית רוצה לבוא אלי הביתה לשחק?" ב- “לא רוצה” או “לא יכול” חשוב שזה יתפרש כסוג של דחייה, אך אם ילד נענה בתשובה לא ישירה כמו “בדיוק באים אלי היום אחרים” או “אני צריך לשאול את אמא שלי”, חשוב שהמסר יתפרש כקשה יותר לפיענוח ומחייב בדיקה נוספת.
חשוב גם ללמד את היכולת לפרש התנהגויות לא מילוליות של אחרים, כמו פרצופים ותנועות גוף. בהקשר של הבנת דחייה חברתית, חשוב שהילד ילמד לפרש פרצוף זועף, מזלזל, או פרצוף של סלידה. כמו כן, חשוב שהילד ידע שאם האחר אינו נענה לשאלה שהוצגה לו בצורה ברורה, בקול רם וממרחק ראוי, הוא מתעלם מהשואל, שזה סוג של דחייה חברתית.
ניתן ללמד פירוש של התנהגויות לא מילוליות דרך המחזה. מדגימים לילד התנהגות דחייה ושואלים למשמעות ההתנהגות. למשל – לשאלה אם היית רוצה לבוא אלי הביתה לשחק – מדגימים גלגול עיניים (שעמום או זלזול), עיוות הפה (גועל או סלידה), וכן לשם ההבחנה- מסרים לא מילוליים של קבלה והכרה, למשל, חיוך או הנהון ראש.
ילדים רבים עם לקות חברתית לומדים היטב התנהגויות חברתיות דרך שינון כללים חברתיים, שאצל ילדים ללא לקות חברתית נקלטים בדרך טבעית, ולא מפורשת. עבור ילד שלומד דרך שינון כללים, נשתדל לנסח כמה שיותר כללי “אם..אז…”, “אם ילד עושה/אומר X זה אומר שהוא מרגיש/חושב Y”.
ילדים המתקשים בהבנת סיטואציות חברתיות, ניתן ללמד גם דרך סיפורים חברתיים. בסיפורים החברתיים הילד עליו מסופר מתנהג בחוסר הבנת הסיטואציה, והילד שלנו צריך לומר מה לא הובן כאן או מה הייתה ההתנהגות הלא מתאימה. למשל: “דני שיחק בקבוצת ילדים. לפתע הגיע עמי ורצה לשחק איתם. דני אמר שעכשיו לא משתפים ילדים חדשים כי הם כבר באמצע המשחק. עמי ניסה לקחת את הכדור בכוח. דני והילדים בקבוצה צעקו על עמי והלכו לגננת לבקש את עזרתה.” לאחר סיפור המקרה או המחזתו במשחק דמויות או בבובות, שואלים את הילד מה עמי עשה לא בסדר, וכן, מה היה יכול לעשות אחרת ומה אתה היית עושה במקומו.
לאחר לימוד הבנת הדחייה החברתית חשוב גם ללמד את הילד כיצד להגיב לדחייה חברתית, מה עליו לעשות כאשר הוא נדחה. לעיתים, יש לקבל את הדחייה בשקט, לעיתים כדאי לעמוד על שלך באסרטיביות, ולעיתים כדאי לנסות בעדינות לשכנע את האחר או להתחנף אליו בהצעות ובפיתויים.