הדדיות

תיאוריות רבות תופסת את האדם כיצור חברתי עם רצון מולד לקשר הדדי עם אנשים בסביבתו. הילד מפתח בשנות חייו הראשונות מיומנויות חברתיות בסיסיות חשובות החל מקשב משותף עד למשחק משותף עם ילדים וכלה בכישורי שיחה. אצל ילדים עם לקויות בתחום התקשורת ישנם חוסרים התפתחותיים המקשים על פיתוח קשרים הדדיים עם אחרים (כגון קושי בתפיסת האחר כסובייקט, קשר עין לקוי) וכתוצאה, נראית אצלם פחות למידה דרך צפייה באחרים ודרך חיקוי אחרים, ופחות התנהגויות חברתיות תואמות גיל.
על מנת לחזק את ההדדיות בגיל הרך, ניתן לשחק עם הילד משחקים משותפים שונים, בהתאם לגילו הכרונולוגי או ההתפתחותי, בהם האחר חשוב ומשמעותי לצורך המשך המשחק.
דוגמאות למשחקי הדדיות:
1. פעילויות בהן נדרש תיאום גוף ביחס לאחר: אוניה, עוגה-עוגה, משחקי חישוקים.
2. שירי תנועות הפועלים על האחר: סבתא בישלה דייסה, איצי ביצי עכביש.
3. שירי תנועה המעודדים חיקוי: עשר אצבעות, אצבע לאצבע נחבר, ידיים למעלה.
4. פעילויות פיזיות: אווירון, הקפצות, גלגול בתוך שמיכה, דיו על סוס.
5. משחקי התמסרות: גלגול כדור מאחד לשני, הסעת מכונית מאחר לשני.
6. משחקי מחבואים (בהתאם לגיל)- “קוקו”, החבאת חפצים בשרוול, משחק מחבואים (עם כללים בהתאם ליכולות ההבנה של הילד).
7. משחק משותף עם חומרים: קצף, חול, צבעי ידיים, מים, קרם- מסאז’ עם החומרים, ציור עם החומר.
יש לשים לב שהילד נהנה מהפעילות, כך הופך המבוגר להיות דמות מחזקת עבור הילד.
בשלב מאוחר יותר אפשר לדרוש מהילד לעשות עבורנו את הפעולות (מה שיכול).המדדים שכדאי לשים לב אליהם בזמן המשחק:
• קשר עין עם המבוגר ומנח גוף או ראש המתכוונן לעבר האחר.
• חיוך/צחוק תוך כדי הפעילות.
• התמדה בתוך המשחק.
• השתתפות פעילה: יוזמה לבקשת עוד, מבט, לקיחת יד, יוזמת רעיון משלו.
• התחשבות באחר: היענות למבוגר, הסכמה לשנות רוטינה שכבר מכיר, המתנה בתור, התחלקות שניים בחפץ אחד.