השכבה לישון

הילד לא מוכן להיפרד ולישון לבד במיטה שלו? יש לנו הצעה קלה יותר ליישום מ”שיטת החמש דקות”.
ילדים רבים בגיל הרך מתקשים ללכת לישון לבד ובמיטה שלהם, וההורים מוצאים את עצמם בערבים מורטי עצבים של השכבה שאינה מסתיימת. זה לא חייב להיות ככה! מגיע גם לכם ערב נעים של הרגעות בסוף היום, של זוגיות בלי אפיסת כוחות, ערב ללא מריבות עם הילדים ורגשות אשם… אפשר גם אחרת!
הורים רבים מנסים את "שיטת החמש דקות" במטרה להשכיב את הילד במיטתו ולסיים את ההשכבה במהירות. על פי שיטה זו משכיבים את הילד במיטתו ויוצאים מחדרו. גם אם הוא בוכה וקורא להורים לא נכנסים במשך חמשת הדקות הראשונות בערב הראשון, 10 דקות בערב השני וכך הלאה, עד שהילד מוותר על הבכי והקריאות מהחדר. עבור רבים, ה”שיטה” הזו קשה מדי, והם חווים את הקושי של הילד באופן שאינם מצליחים לשאתו.
אנחנו מציעים אלטרנטיבה!
כהנחת יסוד נניח שחשוב מאד עבור ילדים לישון במיטתם, למשך כל הלילה, ולהרדים את עצמם. אלה הם אבני דרך להתפתחות תקינה ובריאה. מבחינה פיזית, הילד זקוק לשעות השינה המלאות, הרצופות והשקטות לגדילה ולהתפתחות. מבחינה ריגשית-נפשית, חשובה היכולת להיפרד מההורים ולפתח עצמאות, במיוחד בדבר כל כך בסיסי כמו הרדמות. ומבחינה משפחתית, חשוב שלילד יהיו הורים מאושרים ומאוחדים.
כדי שההשכבה לישון תהיה תהליך נעים ונטול חיכוכים, אנחנו ממליצים, ראשית, על סדר יום קבוע או “סדר ערב” החוזר על עצמו, בו ישנן שעות קבועות וסדר לפעולות השונות – ארוחת ערב, מקלחת, וכניסה למיטה. עוד אנחנו ממליצים על “טקס” קבוע בהליכה לישון בו קוראים סיפור, מתחבקים, נרגעים (לא משתוללים), ואולי משוחחים מעט או שרים לילד.
לאחר ביצוע אותן פעולות, באופן דומה כל ערב, מרגיש הילד בטוח יותר, בסביבה מאורגנת יותר, וזה מרגיע.
ואז מגיעים לפרידה. לעתים, הילד נרדם מחוץ לחדר במיטת ההורים או בסלון, ו/או תוך כדי המצאות של אחד ההורים איתו בין אם ההורה עושה משהו (מלטף, מחבק, שר, מנענע את המיטה…) ובין אם הוא נוכח בלבד (שוכב או יושב על מיטת הילד).
הצעתנו היא להשכיב את הילד במיטתו, במקום שלו, הטבעי, הנורמטיבי, במקום הקבוע לו מידי יום. עוד כדאי שילמד וידע להרדים את עצמו ללא נוכחות ההורה או פעולה כלשהי שההורה עושה.
לכן, כדאי לאחר הטקס שלפני השינה, לקחת כיסא, להעמידו בצד מיטת הילד ולשבת בשקט עליו. לומר לילד: “לילה טוב” ולהמעיט בדיבורים איתו (רצוי לא לדבר איתו כלל בשלב זה). עוד כדאי לא לנגוע בו יותר ולא ליצור איתו קשר עין, בכדי ליצור מצב בו הילד נמצא לבד, למרות נוכחות ההורה. לאחר שממשיכים בנוהל זה כמה ימים, והילד נרדם ללא קושי זמן קצר מרגע הפרידה, במשך יומיים-שלושה, כדאי להתקדם לשלב הבא. בשלב זה, מרחיקים מעט את הכיסא ממיטת הילד ושם יושבים. עוד יומיים-שלושה ושוב מרחיקים מעט את הכיסא. כך, מאד-מאד בהדרגה מגיעים עם הכיסא לדלת הכניסה לחדר, וממנה להעמדת הכיסא מחוץ לחדר, במקום בו לילד אין קשר עין עם ההורה. במקום זה, יתכן כי בהתחלה ההורה עדיין יצטרך להבהיר את נוכחותו בתגובה לשאלות הילד, אך כדאי להמעיט בכך. משלב זה, כבר קל להתקדם לישיבה בסלון, והרי לנו- השכבה פשוטה ומהירה, וילד שישן במיטה שלו ויודע להרדים את עצמו בעצמו.
אגב, ילד שיודע להרדים את עצמו לבד, יעשה זאת בסבירות גבוהה גם לאחר התעוררות שלו בלילה (ורוב הילדים, כמו המבוגרים, מתעוררים במשך הלילה וחוזרים לישון). אבל על התעוררויות בלילה בטיפ אחר…