מהו ה'לא' האינפורמטיבי? בטיפול בגישת הניסיון המובחן (Discrete Trial Training) לאחר כל תגובה נכונה או רצויה של הילד למתן שאלה או הוראה בסיטואציה של למידה, אנחנו נותנים מחזק חיובי. כאשר הילד טועה או אינו מבצע תגובה כלל, אנחנו אומרים לו: 'לא'. המילה 'לא' נאמרת בטון גבוה, סתמי וקצר מאד, כך שהוא אינו 'לא' מעניש אלא 'לא' אינפורמטיבי. דהיינו, הוא מסמן לילד שמחזק אינו עשוי להופיע בעקבות תגובתו. מיד לאחר מכן, אנחנו מבקשים מהילד את התגובה הרצויה, ואז לרוב, נותנים לו סיוע לביצועה כדי לאפשר לו למידה דרך הצלחות ולא דרך טעויות.
אנחנו מקפידים מאד שהילד ישמע מעט מאד 'לא' במהלך הלמידה. על רוב התנהגויותיו הוא מקבל מחזק חיובי. כאשר הילד לא רכש עדיין את הפריט הנלמד, אנחנו מרבים במתן סיוע, ומדהים אותו בהדרגה עד למתן האפשרות לתגובה עצמאית. אם הילד טועה, חוזרים לסייע לו בניסיון הבא. גם בפריטים בהם טועה הילד, למרות שרכש אותם, וגם כשאנחנו בטוחים כי הוא יודע אותם, לא נאפשר יותר משתי טעויות רצופות, ולאחריהן ניתן לו סיוע להצליח, ומחזק חיובי במקום 'לא'.
לעתים, ההורים בכל זאת, מעדיפים שלא נשתמש במילה 'לא'. להורים אלה, נאמר שה'לא' היא מילה ששומעים ילדים בסביבתם הטבעית, וחשוב שהילד ילמד את משמעותה. יחד עם זאת, כשההורים נחושים, אנחנו מפגינים גמישות ומשתמשים במילים ומשפטים אחרים במקום 'לא' כמו: 'לא בדיוק', 'כמעט', 'ננסה שוב', 'לא ענית' וכדומה.
עבור חלק (קטן מאד) מהילדים ה'לא' האינפורמטיבי אינו נעים (אברסיבי) והם מגיבים אליו בהתפרצות או באלימות. עבור ילדים אלה, לאחר שנבדוק היטב שזהו אכן מקור ההתפרצות, נחליף, לרוב, את ה'לא' במגוון רחב של מילים ומשפטים המסמנים להם שתגובתם אינם נכונה או רצויה (כמו אלה שהוצגו מעלה). עם זאת, במקביל, מצד אחד, נגביר את הלמידה דרך מתן מחזקים חיוביים עם מעט אפשרות לטעויות, ומצד שני, נלמד אותם סובלנות לכישלונות, כמיומנות חשובה מאד לחיים.
