לימוד 'כן' ו'לא'

ילדים עם קשיי תקשורת מתקשים לענות לשאלות בסיסיות של כן ולא, בעוד שכל הסובבים אותם, הורים, מטפלים, ילדים ואחרים, עשויים להפיק תועלת רבה לאין שיעור אם יזכו לתשובות שימושיות אלו לשאלותיהם.
ברוב המקרים, לפחות בתחילה, תסתפק הסביבה במחוות גוף (ג’סטות) ל'כן' ול'לא', בעיקר אם הילד לא מילולי. לאחר שהילד רוכש את התגובות הנכונות לשאלות אלו ואת יכולת הפקת השפה הבסיסית ניתן לעבור מהשימוש במחוות הגוף לשימוש במילים: 'כן' ו'לא'.
נפרוש את השלבים המוצעים על ידנו ללמד ילדים לענות לשאלות כן/לא.
*אם הילד מילולי, נדלג על הלימוד של שני השלבים הראשונים המוצגים מטה.

שלב ראשון – חיקוי תנועות הראש ל'כן' ו'לא'
חיקוי זה עשוי לשמש כדרך התקשורת היחידה לילד לא מילולי (לפחות כל עוד הוא אינו מילולי) וכן ללוות תגובה מילולית במחוות גוף מוכרת ושימושית. מניסיוננו קל יותר ללמד נענוע ראש לשלילה מאשר הנהון לחיוב, ולכן לרוב נתחיל בו. נלמד את חיקוי תנועות הראש דרך הצגת הבקשה: “תעשה כמוני” בליווי הדגמת תנועת הראש הרצויה. הדרך לסייע לילד היא הזזת ראשו פיזית בעדינות לאחר הבקשה לחיקוי והדגמת התנועה. נגיע למצב בו הילד מחקה באופן עצמאי את תנועת הראש המוצגת לו, עם בקשת החיקוי ואינו מתבלבל בין שתי התנועות.

שלב שני – הענות להוראה: ”תעשה כן/לא”
שלב זה מועיל להקניית היכולת לסייע לילד בהמשך בהפקת התנועה ללא צורך בהדגמתה, אך הוא אינו הכרחי, בייחוד אם לילד יש קושי בהבנת שפה. הדרך לסייע לילד להבין את ההוראה היא להשתמש בחיקוי שרכש קודם מיד לאחר הבקשה. לאחר הדהיית רמז זה, יש לוודא שוב שקיימת הבחנה בין שתי הבקשות השונות לפני ההתקדמות לשלב הבא.

שלב שלישי – לימוד כן/לא רצוני
בשלב זה לומד הילד להגיב לשאלות בנוגע לרצונותיו למשל: “רוצה במבה?” או "רוצה לשחק בזה?”. יש ללמד את התשובה “כן” ורק לאחר שרכש אותה עצמאית נלמד את התשובה “לא”. לאחר מכן, יש ללמד בצורה מסודרת הבחנה ביניהם. הלימוד נעשה דרך הצגת פריט ויזואלי לילד בליווי השאלה: “רוצה X?" כשישנה עדיפות, אם הילד נענה לכך, להשתמש בחפץ אכיל כי אז הוא מתכלה במהירות עם כל תגובה נכונה של הילד. כדאי להשתמש בכמויות קטנות מאד ללימוד בכדי לאפשר חזרות מרובות לפני שובע או רוויה. במידה והילד מתקשה ניתן לסייע לו דרך הדגמה או דרך הוראה (שנלמדו בשלבים הקודמים). אם הילד מילולי ניתן לדרוש בשלב זה תגובה מילולית ולא מחוות גוף. אם הילד עונה (בדרך שנבחרה) “כן” יש לתת לו את הפריט המוצג ואם עונה “לא” כדאי לזרוק את הפריט בדרמטיות לפח קרוב מולו. כך הילד מבין את משמעות תשובתו באופן מיידי וברור. ללימוד “כן” יש להשתמש, תחילה, בפריטים המועדפים על הילד באופן ברור (כמו ממתקים וחטיפים). ללימוד “לא” יש להשתמש, תחילה, בפריטים לא מועדפים ואולי מאד לא מועדפים (כמו בצל או ירק/פרי שנוא אחר). השימוש בפריטים שידועה לנו ההעדפה של הילד לגביהם מאפשרת לנו לסייע לו במתן התשובה הנכונה לשאלה (ברור לנו אם הוא רוצה את הפריט או לא ולפי זה נסייע). לאחר רכישה של כל תשובה בנפרד ושליטה בה, יש ללמד הבחנה בין התשובות ולהמחיש לילד את הטעויות שלו, במקביל לשימוש תדיר בסיוע (שהוזכר קודם). אם הילד טועה ואומר/מסמן “לא” לפריט מועדף יש לזרוק אותו לפח (גם אם ברור שטעה). אם הילד טועה אומר/מסמן “כן” לפריט לא מועדף יש לנסות ולתת לו אותו קרוב לפיו (גם אם ברור שטעה). כמובן שמיד לאחר מכן, יש לסייע לילד לבחור בתגובה הנכונה לפריט זהה לזה בו טעה וכך להגיב לבחירתו בתגובה הרצויה עבורו (נתינת הפריט או השלכתו). לאחר רכישת המיומנות חשוב לעבור עם הילד גם לפריטים שהעדפתו בעבורם אינה חד משמעית ובמידה והבנת השפה של הילד מאפשרת גם לשאלות שאינן נשאלות תוך הצגה ויזואלית של הפריט.

שלב רביעי – לימוד כן/לא עובדתי
רק לאחר שהשימוש ב”כן-לא רצוני” נרכש היטב ומיושם על ידי הילד באופן קבוע ושוטף בחיי היומיום יש לעבור ללימוד כן/לא עובדתי. כמו כן, על הילד להבין שפה ברמה גבוהה יותר, לפחות בכל הנוגע להבנת שמות חפצים בסביבה. השאלה המוצגת לו בשלב זה: “זה X?" בליווי הצגת חפץ ששמו ידוע לילד. למשל, בלימוד “כן” כשנציג אוטו נשאל: “זה אוטו?”, ובלימוד “לא” כשנציג אוטו נשאל: “זה כפית?”. נלמד בצורה מסודרת “כן” ואז “לא” ורק לאחר רכישת שניהם בנפרד נעבור ללמידת הבחנה ביניהם.

חשוב ביותר לאחר רכישת הלימוד בשלב שלישי ובשלב רביעי להכליל את הנלמד לחיי היומיום, מעבר לגירויים (פריטים ושאלות), מעבר למקומות ומעבר לאנשים ולא להשאיר אותו בתנאים המבוקרים של סביבת הלימוד!