ילדים רבים המאובחנים עם קשיי תקשורת מראים רגישות טקטילית (תחושתית) לחומרים שונים ונרתעים מהמגע בהם. החומרים מהם נרתעים ילדים באופן שכיח יותר הם: בצק או פלסטלינה, דבק פלסטי, דבקיות או מדבקות, בדים שונים, מים וכדומה. ילדים אלה חוששים מהתנסות עם אותם חומרים ונמנעים מפעילויות הקשורות במגע בהם. יש שמגיבים אף בהתפרצות זעם כאשר הם קרובים לחומרים או כאשר הם מתבקשים לגעת בהם. רתיעה או הימנעות אלה עשויים להפריע לניהול שגרת יום-יום (למשל, קשיים בהתלבשות או ברחצה), או לפגוע בשילובו של הילד במסגרת החינוכית בה מתבצעת פעילות כזו (למשל, שעת יצירה בגן ושיעורי מלאכה בבית ספר).
הטיפול המוצע מבוסס על עקרון חשיפה הדרגתית לטריגר המעורר התנהגות לא נאותה. ההנחה היא כי בנוכחות החומר – מראהו או המגע איתו (שהוא הטריגר המעורר) הילד מגיב בהתנהגות לא נאותה, אשר עד לזמן ההתערבות יתכן ששומרה וחוזקה על ידי הסרת הגירוי המפריע לילד. בהמשך להנחה זו, מטרת ההתערבות היא לשבור את הקשר שבין הרתיעה, ההימנעות או התפרצות הזעם לבין הסרת הגירוי, תוך כדי הצגת החשיפה לחומר באופן מדורג מאוד.
תחילת ההתערבות היא בהכנת רשימה של החומרים אשר מעוררים את התגובות הלא נאותות. בהמשך, יש להכין רשימת מחזקים – גירויים נעימים לילד ומועדפים על ידו, כגון משחקים, ממתקים, חטיפים או פעילויות מהנות. אלה, יוכלו להיות ייחודיים ללמידה זו, ויוצעו לילד כמחזקים על התגברות על הקושי שלו.
ההתנהגות המצופה מהילד (קריטריון תגובה) תוגדר בצורה ברורה כתלות בהתנהגות אותה הוא מראה בנוכחות החומר. למשל, הילד יגע בחומר ללא עיוות פנים, צעקות, דחיפת החומר או היד המושיטה אותו, התפרצות זעם וכדומה (כל התנהגות רתיעה המאפיינת אותו בעת תחילת ההתערבות). בנוסף, התנהגות הקרבה לחומר תוגדר בצורה ברורה והדרגתית, ותשתנה כאשר הילד יצליח ויוכל להתקדם לשלב הבא. כך, יבנה סולם עולה. למשל, תחילה, הילד יידרש רק להיות בנוכחות החומר, לאחר מכן, יידרש לגעת בחומר בחטף, ואז- לגעת למספר שניות הולך ועולה, וכך הלאה, עד לשימוש בחומר בצורה פונקציונלית וממושכת.
אם יש מספר פריטים מהם הילד נרתע יש לעבוד על כל אחד מהם בנפרד בסולם ההתקדמות שלו. כמובן חשוב, שבחירת הפריטים תציב בתחילה את הפריטים הקלים יותר ללימוד אשר מולם התנהגות הרתיעה חריפה פחות ביחס לאחרים.
כך, הפריט הראשון שנבחר מוצג לילד בתחילה מרחוק והוא מקבל מחזק ייחודי על עצם החשיפה ללא מחאות (כפי שהוגדרו). בשלב הבא, עליו לבוא איתו במגע למשך זמן קצר והוא מקבל מחזק, וכך הלאה. הסרת הפריט חשוב שתעשה על ידי המטפלים ולא על ידי דחייה של הילד. כאשר הילד מצליח להגיב לפריט בהתנהגות המצופה (ללא מחאות, כפי שהוגדרו) בשלב מסוים אליו הגיע פעמיים או שלוש פעמים רצופות (כפי שנקבע מראש) מתקדמים לשלב הבא. אם לא מצליח פעמיים או שלוש פעמים רצופות (כפי שנקבע מראש) – חוזרים אחורה לשלב הקודם וממנו מתקדמים שוב.
מניסיון ביישום התוכנית, לאחר החשיפה לפריט הראשון בתוכנית, בד”כ הילד יתקדם מהר יותר בפריטים הבאים שיוצגו לו, ויתכן אפילו שיבצע הכללה ולא יהיה צורך בעבודה על פריט-פריט.
