התנהגויות גרייה עצמית (Self-Stimulatory Behaviors) הן התנהגויות חזרתיות שאינן מתאימות לגיל המתנהג ולמצופה ממנו מהסביבה החברתית. בראיה ההתנהגותית, התנהגויות אלו מספקות גרייה במערכת העצבים המרכזית של העוסק בהן (Lovaas, Newsom & Hickman, 1987).
ישנן כ- 50 טופוגרפיות שונות בהן מופיעות התנהגויות גרייה עצמית, כאשר השכיחות ביותר אצל ילדים המאובחנים עם קשיי תקשורת הן: נענוע הגוף, הכנסת חפצים לפה ותנועות אצבעות וידיים (LaGrow & Repp, 1984). עם זאת, גם התנהגויות טקסיות ועיסוקים מוגבלים, נחשבים להתנהגויות גרייה עצמית.
חיזוק דיפרנציאלי-הבחנתי (Differential Reinforcement) הינו טכניקת טיפול התנהגותית, שנמצאה יעילה לטיפול בהתנהגויות גרייה עצמית. החיזוק הדיפרנציאלי עליו בחרנו לכתוב כאן הינו – חיזוק דיפרנציאלי להתנהגות אחרת (DRO- Differential Reinforcement of Other behavior). בטכניקה זו ניתן חיזוק לכל מרווח זמן מסוים ומוחלט מראש בו לא מתרחשת התנהגות המטרה, במקרה זה – התנהגות הגרייה העצמית.
השלבים בהפעלת טכניקת טיפול זו:
1. תחילה, יש לבחור ולהגדיר היטב את התנהגות המטרה בה מטפלים. בשלב ראשון, כדאי לבחור התנהגות גרייה עצמית אחת, ובהגדרתה לכלול תיאור מדויק ביותר של צורת הופעתה על כל הניואנסים והפרטים השונים.
2. יש למדוד מהי שכיחות הופעת ההתנהגות, ולחשב את ממוצע תדירות הופעתה (אחת לכמה דקות מופיעה או כמה פעמים לדקה). ממוצע זה יהיה מרווח הזמן בהפעלת ההליך. ממרווח זמן זה אנחנו מעוניינים לחשב מרווח זמן התחלתי, אשר יהיה אך במעט קצר יותר מזה הממוצע. זאת מאחר שברצוננו להגיע למרווח זמן אשר בו יש סיכוי שההתנהגות לא תתרחש, ונוכל לחזק את הילד טרם הופעת ההתנהגות.
3. יש לערוך סקר מחזקים ולבחור מהו מחזק טוב עבור הילד, מחזק אשר יוגבל ולא יהיה זמין לילד בכל זמן אחר מאשר במסגרת הליך ההתערבות הזה. חשוב להשתמש במחזק מועדף במיוחד על ידי הילד, שיתחרה עם המחזק (האוטומטי, החושי או תפיסתי) המתקבל דרך התנהגות הגרייה העצמית. מומלץ להשתמש בחיזוק מתכלה, שמסתיים עם השימוש בו, כדי לא לעמוד בפני הצורך בלקיחתו מידי הילד כעבור זמן מסוים, למשל: חתיכת שוקולד או חטיף מלוח או זיקוק קטן.
4. לאחר יידוע הילד בהליך ההתערבות המופעל (במידה ויש לילד הבנת שפה מינימלית) יש לכוון טיימר למרווח הזמן שחושב ונקבע, ועם צלצול הטיימר, במידה ולא התרחשה התנהגות הגרייה העצמית שהוגדרה יש לחזק את הילד במחזק שנקבע. החיזוק לילד ניתן על כל התנהגות אחרת מעבר להתנהגות המטרה. למשל: ישיבה נאותה, משחק פונקציונלי, או שיתוף פעולה. החיזוק ניתן גם אם במהלך אותו מרווח זמן זה בוצעו התנהגויות לא נאותות אחרות, ובפרט שלא בוצעה התנהגות המטרה.
5. אם התרחשה התנהגות המטרה במרווח הזמן, מופסק הטיימר עם התרחשותה, הילד מיודע כי הטיימר נפסק וכי הוא לא יוכל לקבל את המחזק, והוא מופעל מחדש למרווח הזמן שנקבע.
6. כך, יחזור כיוון הטיימר והחיזוק בסיום מרווח הזמן, למשך כמה שיותר משעות העירות של הילד, ובכל מקרה בכל זמן בו נמצא עימו מבוגר. כמובן הפעלת ההתערבות דורשת השגחה מתמדת על הילד, מאחר שעבור כל עת, נבקש לוודא כי אכן לא מבוצעת ההתנהגות כלל.
7. עם ההצלחה ביישום הליך ההתערבות והתקדמות הילד, יש להגדיל בהדרגה את מרווח הזמן אליו מכוון הטיימר. אין לשנות אותו בתדירות גבוהה ובצורה דרמטית, אלא בזהירות ובהדרגה, תוך שמירה על הנלמד על ידי הילד.
8. ניתן לשלב מערכת חיזוקים משניים (כלכלת אסימונים) בה עם כל צלצול טיימר ניתן אסימון, ובסוף צבירת האסימונים ניתן מחזק ראשוני משמעותי.
חשוב לזכור כי טכניקת התערבות זו הוכחה כאפקטיבית לטיפול בהתנהגויות גרייה עצמית עבור נבדקים בעלי תגובתיות גבוהה, ויעילותה גדלה כאשר היא משולבת עם טכניקות התערבות נוספות (או הליכי הפחתה נוספים).
עוד יש לזכור כי הפעלת ההליך חשוב שתהיה מלווה בפיקוח של מנתח התנהגות מוסמך ומנוסה בהפעלת הליך זה. ככל שההתנהגות מורכבת יותר והפעלת ההליך מורכבת יותר (למשל, כוללת שימוש בכלכלת אסימונים) הליווי של מנתח ההתנהגות הינו קריטי להצלחה.