תיאוריית המיינד

תאוריית המיינד (ToM -Theory of Mind) הוא מונח שהוטבע במחקר עוד לפני שנות השמונים. תאוריה זו עוסקת ביכולתו המתפתחת של האדם לקלוט, להבין ולהסיק מסקנות אודות מצבים מנטליים שלו ושל האחר, כגון מחשבות, אמונות, רגשות, כוונות ורצונות (Premack & Woodruff, 1978; Astington & Gopnik, 1991). תחום זה קשור במיוחד ללקות החברתית הקיימת אצל ילדים המאובחנים עם אוטיזם, עם תסמונת אספרגר ועם קשיי תקשורת, והטיפול בו במסגרת הטיפול הכללי בלקות – חיוני והכרחי מאין כמוהו לרכישת מיומנויות חברתיות תקינות!
חשיבותה של תאוריית המיינד בכך שהיא מאפשרת הבנה, פירוש, ניבוי ומניפולציות של התנהגות אנושית-חברתית, הבנה שהיא חיונית לתפקוד חברתי תקין (Moore & Frye, 1991). בנוסף, תאוריית המיינד כוללת את הבנת הקשרים בין המצבים המנטליים השונים (מחשבות, אמונות, רגשות, כוונות ורצונות) של העצמי ושל האחר ובין המציאות החיצונית, כאשר המצב המנטלי יכול להיות תואם למציאות או מוטעה. הבנה זו מאפשרת פרשנות טובה יותר של סיטואציה חברתית.
היכולת בה עוסקת תאוריית המיינד מתפתחת בילדים עם התפתחות תקינה בשנות החיים הראשונות, עוד לפני התפתחות השפה המדוברת (Meltzoff, 1995) ועוברת תהליך של עיצוב עד גיל בית הספר.
מחקריו של סיימון בארון-כהן הם המפורסמים ביותר בתחום היכולת לתיאורית המיינד בילדים עם אוטיזם, תסמונת אספרגר וקשיי תקשורת. במחקר ראשוני וחשוב עם אוכלוסיית ילדים על הספקטרום האוטיסטי משנת 1986 הוא הסיק כי ילדים עם אוטיזם אינם מפתחים את תיאוריית המיינד, וכי יש להם חסך משמעותי ביכולת זו. בספרו המפורסם “Mind Blindness” משנת 1995 הוא מסביר כי המנגנונים המרכיבים את היכולת לתיאורית המיינד אינם פועלים כהלכה, או שמצוי נתק ביניהם, בקרב ילדים עם אוטיזם. לפי היפותזה זו, החסך בתיאורית המיינד מהווה הסבר לקשיים שהם מפגינים גם באינטראקציה חברתית וגם בתקשורת (Baron Cohen, 1993). החסך מוביל גם לפגיעה ביכולת להמציא סיטואציה דמיונית ולשחק משחק דמיוני, לקשיים ביכולת להבחין בין מציאות ודמיון ועוד.