מכתב המלצה

יש לי ילד בן חמש וחצי בקרוב. כבר כשהיה פחות משנתיים ראיתי שהדיבור שלו לא תקין, וכן שהוא ממעט לדבר ולתקשר.
הלכתי להתפתחות הילד, והם המליצו על קלינאית תקשורת. היינו כמה חודשים בטיפול, אבל הרגשתי שהוא לא מקדם את הילד ולא קולע לקשיי ההגייה שלו. עברתי לקלינאית תקשורת אחרת, נפלאה ומלאת ניסיון, שיצרה קשר מדהים עם הילד. יחד עם זאת, הרגשתי שהדבר המרכזי שאינו מתקדם זה הדיבור שלו. הילד שלי דיבר בשפת ה"ק". העיצור היחיד שהצליח להגות היה "ק". למשל מיטה=קיקה. שולחן=קוקה. שעון=קקו. בדיבור חופשי, זה היה בלתי אפשרי להבינו.
בהתפתחות הילד אבחנו דיספרקסיה או אפרקסיה- כשל בתכנון התנועה, במקרה שלו- שרירי הפה. קלינאיות התקשורת עבדו על מחוות חלופיות, על חיזוק שריר הפה דרך תרגילי נשיפה וכו, ועל התקשורת בכלל.
אני שוב ושוב הרגשתי שהזמן מתבזבז וזה לא המענה הנכון. התסכול מחוסר ההבנה אותו, כאשר אני יודעת שמשפטים שלמים מתחבאים מתחת, היה אדיר. ידעתי שהוא מחמיץ הזדמנות לתקשר, ויש לכך מחירים חברתיים.
לקראת גיל שלוש, המליצו לי על המנחה. את המנחה, באופן מדהים, הכרתי אישית זמן רב- היא עבדה עם ילדה שהכרתי עם דיספרקסיה מורכבת, שכבר דברה בזמן שאני הכרתי אותה, והיא עבדה אתה על משימות אחרות. לא העליתי על דעתי שהמנחה, שאינה קלינאית תקשורת, היא הכתובת לנושא השפתי. לא ידעתי שאני יושבת על מכרה זהב. המנחה למדה חינוך מיוחד וניתוח התנהגות, וכן את שיטת VML.
המנחה פגשה את בני כשהיה בן שנתיים ותשעה חודשים בערך, כשיודע לומר רק "ק". תוך חודש- חודשיים היא לימדה אותו הרבה מאוד עיצורים. הייתי המומה. היא פירקה את ההברות, ולימדה אותו, דרך חיזוקים ומשימות מחולקות, להגות עיצורים שונים. בגיל שלוש היא תרגלה איתו את כל הא"ב: אה אה אי או , בה בה בי בו… והוא הצליח להגיד הכל במסגרת התרגול!
לא אשכח את היום בו אמר לראשונה, בגיל שלוש- "אמא" (תמיד הייתי "קיקה"…) פרץ של בכי מאושר תקף אותי.
כששמעתי על שיטת ABA המבוססת על חיזוקים בתחילה נרתעתי. חשבתי- האם זה לא אילוף הילד? האם זה לא קשוח מדי? המנחה הפיגה לי את כל החששות. היא ידעה כיצד להתחבר לילד ממקום מלא שמחה והתלהבות. היא "התאהבה בו" מיידית, ושידרה אהבה זו לאורך כל הדרך. היא יצרה כל הזמן משחקים מעניינים עבורו, שגם אם היו בבחינת משימות, היא ידעה כיצד לגייסו לעבודה, ומתי להרפות.
היא עבדה באופן עקבי ושיטתי על ההגייה. היא זיהתה את המשיכה של יובל לאותיות וספרות, זיהתה שהוא מתעניין בכך מאוד וממש מזהה את כל האותיות, וגם דרך זאת, עבדה אתו על הגייה .
באותו זמן , לקראת גיל שלוש, יובל גם גילה קשיי גמילה מחיתולים.
תוך שבוע היא לימדה אותו להיגמל…גם דרך התניה לזמני "פיפי".
בגיל שלוש יובל נכנס לגן שפתי, כי בכל זאת הדבור החופשי שלו היה עדיין מאוד לא ברור, לעומת התרגול עם המנחה בו הפגין יכולת הולכת וגוברת להגות מגוון עיצורים ומילים.
נכנסתי לרצף של טיפול אינטנסיבי עם המנחה. תחילה שלוש פעמים בשבוע, הייתה מוציאה אותו מוקדם מהגן השפתי ועובדת עמו שעה- שעתיים. אח"כ פעמיים בשבוע.
יובל נכנס בגיל שלוש בדיוק לגן שפתי, כאשר אינו מובן בעליל. לאחר שלושה חודשים של עבודה אינטנסיבית עם המנחה, יובל דיבר.
הייתי המומה. ברגע שהמנחה התגברה על מכשולי ההגייה ולמעשה אימנה אותו לפרק את התנועות ולהתגבר על המכשול המוחי, יובל התגבר בקצב הולך וגובר על השפה, ואחרי חצי שנה דיבר באופן רהוט כמעט לגמרי.
תחזיות המומחים, שידבר ברור לקראת גיל חמש או שש, נגוזו, וגם קלינאיות התקשורת וצוות הגן השפתי שיובל פגש (שהיו נפלאות יש לציין) נפעמו מאוד מהתהליך המדהים והמהיר, וטענו שלא ראו כזה דבר.
כיום יובל בני נמצא בגן רגיל כבר מגיל ארבע, ולא נמצא בטיפול בדיבור . יובל יודע את כל הא"ב, גם באנגלית, פותר תרגילי חשבון , מכיר את כל הארצות בגלובוס בערך…
ובעיקר- מתקשר נפלא עם בני גילו, עם המבוגרים סביבו, ומגלה יכולת שפתית גבוהה.
תודה למנחה הקוסמת המופלאה!
נעמי.