לילדים עם קשיי התפתחות/תקשורת יש לעתים קשיים הקשורים לחוסר גמישות מחשבתית. כך גם הקושי לעבור למשימה אחרת בטרם סיימו את זו בה הם עוסקים.
טיפ זה יתרכז בילדי בית ספר.
כאשר אנו נתקלים בקושי של ילד בבית ספר בהתמודדות עם מעברים, פעמים רבות הדבר מתבטא בקושי לבצע את הנחיית המורה לעזוב משימה בטרם סיים אותה, ולעבור למשימה אחרת. אנו רואים את הילד במצבים כאלה מתעצבן, מתבכיין או בוכה ומתקשה להירגע. גם כאשר המורה (או הסייעת הצמודה אליו) מבטיחה כי יוכל להשלים את המשימה מאוחר יותר או בבית.
להלן מספר דרכים מומלצות להתמודד עם קושי זה:
1. עבודה ממוקדת ופרטנית על הקושי בבית באמצעות מתן משימה ארוכה, ובטרם השלמתה, מתן הוראה לילד לעבור למשימה אחרת. כדאי בהמשך לתת לילד הזדמנות לחזור ולהשלים את המשימה הראשונה, כדי שילמד שעזיבת המשימה היא זמנית, ושהוא יכול להשלימה מאוחר יותר. חזרה למשימה יכולה גם לשמש חיזוק חיובי על ההתמודדות הסבלנית שלו עם התסכול. חשוב להתקדם בהדרגה מזמן המתנה קצר עד לחזרה למשימה ועד לזמן המתנה ארוך, וכן לעבור ממשימות אטרקטיביות פחות להשלמה ע"י הילד לאטרקטיביות יותר.
2. הנחיית הילד בכיתה, בתוך המצב המאתגר, לכתוב על פתק "להשלים מאוחר יותר" או "כאן צריך לסיים" או משפט בנוסח דומה. עצם הכתיבה עשויה לעזור לו לעזוב את המשימה. ניתן גם להניח את הפתק כמו סימניה בעמוד אותו (או ממנו) יש להשלים. מומלץ להשתמש בפתקים נדבקים.
3. כתיבה על כרטיס: "משימה שלא הושלמה – מסיימים אחר כך" (או משהו בנוסח דומה), והנחתו על השולחן מול הילד כל הזמן או בעת נתינת משימות שיתכן שיצטרך לעזוב באמצע. הכרטיס גם יכול להינתן לו ע"י המורה שלו (או ע"י הסייעת שלו) עם תחילת המשימה, וכאשר ייפתר הקושי – להיות מודהה בהדרגה עד העלמתו קליל.
4. אם לילד יש מערכת מוטיבציה בבית ספר, ניתן לחזק אותו באמצעותה גם על המטרה הזו של "עזיבת משימות בטרם סיימתי בסובלנות וברוגע". תחילה הילד יחוזק על התמודדות נאותה במצב המאתגר הזה עבורו, גם כשהסייעת עזרה לו בהתמודדות, ובהדרגה רק כאשר יתמודד בהצלחה לבד לגמרי.