הבנה של דחייה חברתית

ישנם ילדים המאובחנים על הספקטרום או עם קשיים חברתיים, שאינם מזהים דחייה חברתית. זיהוי דחייה הוא חשוב כדי ללמד את הילד להגיב אליה בהתאם. כאשר ילד אינו מבין דחייה חברתית, הוא עלול להתנהג באופן לא הולם, ובכך להרע עוד יותר את מצבו החברתי בקבוצה. דחייה חברתית יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות - מילוליות ולא מילוליות. דחייה מילולית - חשוב לערוך רשימה של ביטויים של דחיה חברתית עם תיאור הסיטואציה, וללמד את הילד תוך הצגת ההקשר, והמלל שנאמר בו המעיד על דחייה חברתית. בשלב הבא, כדאי להכניס בסיטואציה ביטויים מילוליים, שאינם מעידים על דחייה חברתית באותו הקשר, ולבקש מהילד לזהות אילו מההתנהגויות הן דחיה חברתית ואילו לא. חשוב להיות מדוייקים בתיאור הסיטואציה כדי להתגבר על מצבים שיכולים להתפרש באופן שאינו חד משמעי. לדוגמא, אם אתה שואל "רוצה לבוא אלי אחר הצהרים?" והחבר אומר: "לא רוצה"– זו דחייה ברורה. אך אם הוא עונה "אני לא יכול היום" – זו כנראה אינה דחייה חברתית, אבל זה מחייב בדיקה נוספת. ישנן גם התנהגויות לא מילוליות של דחייה חברתית. יש להכין רשימה וללמד גם את ההתנהגויות האלו, בצירוף הדגמות בתוך סיטואציה - הקשר להופעתן: פרצוף זועף, מזלזל, סלידה, גלגול עיניים, עיוות הפה. בשלב הבא, בדומה ללימוד הביטויים המילוליים, יש לערבב את הפרצופים המעידים על דחייה חברתית עם אלה שאינם מעידים על דחייה, כמובן הכל בתוך ההקשר: חיוך, ניד ראש, תנועת לייק. ניתן ללמד דרך שיחה, דרך סיפורים על ילדים והתרחשויות, דרך משחק דרמטי של התרפיסטית, ובכל הקשור להתנהגויות שאינן פרצופים, גם דרך המחזה עם דמויות קטנות. בעבר, תרפיסטית יצרה עבורנו כסטודנטית במסגרת עבודת הגמר שלה בנושא לימוד דחיה חברתית, אוסף של סרטונים קצרים לקוחים מסרטים ומסדרות שיש בהן סיטואציות של דחיה חברתית. לבסוף, לא פחות חשוב – יש ללמד את הילד כיצד להגיב לדחייה חברתית. האם חשוב לומר משהו, מה אפשר לומר, ובאיזו אינטונציה, מתי נשארים בסיטואציה ומתי פורשים ממנה למקום אחר. מתי מגיבים באסרטיביות, מתי מנסים לעמוד על שלך ולנסות לשכנע, ומתי מתעלמים או פורשים מהסיטואציה. העיסוק בפרשנות של דחייה חברתית והתגובה אליה, כמו מיומנויות חברתיות עדינות אחרות, יכול להיות מאד רגיש, מאד ספציפי, ולעתים, עם פרשנות ותגובות רצויות, שאינן חד משמעיות גם עבורנו. על הדברים ה"אפורים" יותר יש לערוך דיון בצוות המשלבות ו/או התרפיסיטיות עם ההורים, רצוי תוך היכרות עם הילדים בסביבתו של הילד והתנהגויותיהם, ולהחליט החלטות שמשדרות לילד מסר אחיד וברור.