הפחתת רגישות טקטילית לחומרים

ילדים רבים עם קשיי התפתחות, ובינהם ילדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, מפגינים רגישות טקטילית-תחושתית לחומרים כמו: דבק, חול, בצק או בד רטוב, ונרתעים ממגע בהם. הרגישות הטקטילית מביאה לעתים קרובות, לא רק להמנעות, אלא גם להתנהגויות לא נאותות כמו בריחה, צעקות והתפרצות. כמו כן, לעתים קרובות הילד עסוק בהמנעות במקום בהשתלבות בין בני גילו, אינו קשוב לסביבה, ולא נענה לדרישה ממנו. הטיפול ברגישות הטקטילית מבוסס על חשיפה הדרגתית לחומר ממנו נמנעים. הדרך הזו נקראת בספרות – דה סנסטיזציה סיסטמטית או בעברית: הקהיית / הפחתת רגישות באופן שיטתי. בשום שלב לא מאלצים או מכריחים את הילד לנגוע בחומר ממנו הוא נרתע. משכנעים, משדלים, מזכירים את המחזק, או הולכים שלב אחורה לפעולה קלה יותר לביצוע עבורו. ההכנות: יש להגדיר היטב מה החומר או החומרים ממנו או מהם הילד נרתע, את המצבים בהם מתרחשת רתיעה, ואת התנהגויות הרתיעה: מה הילד עושה כשהוא בא במגע עם החומר או נדרש להשתמש בו. יש למצוא מחזק יעיל עבור הילד וקל לשימוש, שינתן לו במהלך הלמידה, כשהוא מתגבר, ויוכל לשמש כמעורר מוטיבציה להתמודדות עם החומר המרתיע. העבודה נעשית בשלבים: בשלב ראשון – הילד ישב ליד החומר ללא מגע. בשלב השני – הילד יגע בחומר בצורה חטופה. בשלב השלישי – הילד יגע בחומר ונספור עד 10, תחילה מהר ועם ההתקדמות, יותר לאט. בשלב הרביעי – הילד ישתמש בחומר בצורה שאמורים להשתמש בו אך לזמן קצר או לפעולה בודדת. בשלב החמישי – הילד ישתמש בחומר בצורה פונקציונלית, למשך הזמן שיש להשתמש בו, ובאופן תואם גיל וסביבה. *לעתים קרובות, נפרט השלב הרביעי לשלבים קטנים יותר, שיש להגדירם היטב. השלמת הביצוע ע"י הילד בכל שלב – מזכה אותו במחזק הנבחר, ובתנאי שלא היו התנהגויות הרתיעה אותן הגדרנו. כדאי רצוי לבצע את הפעולה בשלב 8-10 פעמים (עם אסימונים) שבסיומם ניתן לו המחזק, ולא אחרי התנסות אחת, כך שאחרי כל התנסות מתקבל שבח ואסימון, ויוצאים להפסקה קצרה. מעבר בין השלבים יעשה כשהילד מבצע את הפעולה עצמאית, בלי להמנע מהחומר, בהעדר ההתנהגויות הרתיעה שהוגדרו בתחילה, וללא סיוע לביצוע הפעולה. אם יש יותר מחומר אחד שהילד נרתע ממנו, מתחילים עבודה על חומר אחד שבוחרים, ורק לאחר השלמת הלמידה עוברים לחומר אחר. מניסיוננו, הילדים מכלילים את הלמידה מחומר אחד לאחר, כך שהלמידה קצרה יותר עם החומר השני וכך הלאה.