התנהגויות גרייה עצמית – רקע ושיטות טיפול

התנהגויות גרייה עצמית הן תנועות חזרתיות, עיסוקים מוגבלים וטקסים המאפיינים בעיקר את הספקטרום האוטיסטי. הן מופיעות בכ-50 טופוגרפיות שונות, הנפוצות שבהן: נענוע גוף, הכנסת ידיים לפה, תנועות ידיים, והשמעת קולות. מדוע חשוב לטפל? • חלק מהן גורמות נזק פיזי • נראות לא מתאימות ומפריעות לאינטראקציה חברתית • מפריעות ללמידה ורכישת מיומנויות שתי הגישות המומלצות על ידי מרכז לובאס ישראל: 1. הכחדה סנסורית (Sensory Extinction) הפרעה לקבלת המחזק הסנסורי דרך שינוי הסביבה. אינה דורשת התמחות מיוחדת, ניתן להדהות בהדרגה לאחר שפחתו שיעורי ההתנהגות. 2. חיזוק בלתי תלוי (NCR – Non Contingent Reinforcement) גירוי מועדף הניתן לילד ללא תלות בהתנהגותו. יתרון: קל להפעלה, מונע "פרץ הכחדה" (עלייה בהתנהגות לפני ירידתה). אפקטיבי במיוחד כשמתאימים את המחזק לאותו חוש שמספקת ההתנהגות.