טיפים לעבודה בניתוח התנהגות

20 טיפים להתחלה

הטיפים המוצעים אינם מחליפים יעוץ מקצועי של מנתחת התנהגות מוסמכת בעלת הכשרה וניסיון בעבודה עם ילדים עם עיכוב התפתחותי או על הספקטרום האוטיסטי

עצמאות

4 טיפים
עצמאות

גמילה מחיתולים בשיטת לובאס

חושבים לגמול את הילד מחיתולים? ניסיתם ולא הצלחתם? הגיע הגיל ואינכם יודעים מאיפה להתחיל? מרכז לובאס בארה"ב פיתח שיטה לגמילה מחיתולים על פי גישת ניתוח התנהגות, אותה אימצנו במרכז לובאס ישראל והתאמנו לילדינו הצברים. השיטה עבדה עם עשרות, אולי מאות ילדים, ביותר מ-30 השנים האחרונות – הן עם ילדים בתפקוד רגיל והן עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מצאנו שהצלחת הגמילה אינה תלויה ברמת התיפקוד של הילד, בהיותו מילולי או לא מילולי, או אפילו במהירות הלמידה שלו מיומנויות אחרות. שיטת הגמילה שלנו מאוד מדויקת ומכוונת, ולילד אין אחריה פספוסים בלתי נגמרים שמתסכלים אותו ואותנו. הגמילה המשמעותית מתרחשת ביומיים, ואחריה נבנית תוכנית המשך לשימור ההישגים, ולמיומנויות קשורות נוספות כמו: שליטה מלאה במספר 2, יוזמה ללכת לשירותים או לבקש ללכת כשלא ניתן לגשת, וגמילה בלילה. השיטה בנויה על הרעיון של הארכת הזמן שהילד יבש מחוץ לשירותים, וקיצור הזמן שהילד יושב בשירותים, ועל חיזוק של הצלחות. כך, במקום שהילד יחווה כישלונות – הוא חווה הצלחות.

לקריאת הטיפ המלא ←
עצמאות

מעבר למספר 2 בשירותים

ילדים רבים לומדים לעשות פיפי בשירותים אך ממשיכים לפספס קקי. יש לחקור תחילה, מה הילד עושה היום: האם יש לו שעות קבועות? האם עושה במקום מסויים? האם יש התנהגויות המעידות שהוא עושה (שקט, הליכה למקום מסויים, כריעה קדימה וכדומה)? האם מבקש טיטול או דבר מה אחר לפני? האם מספר שפספס או מוריד בגדים לפני / אחרי שמפספס? וכל מידע חשוב אחר לבניית התוכנית. בגישת ניתוח התנהגות בונים תוכנית ללמידה תוך שימוש בשלושה עקרונות מרכזיים: (כמובן שהתוכנית מותאמת לילד, ולכן יתכן שעבור הילד שמעניין אתכם – יש להתאים תוכנית אחרת, המתאימה לו. 1. חלוקת המשימה לשלבים - עד הגעה ליעד הסופי, במקרה זה, ישיבה על האסלה ושחרור הקקי. לדוגמא: אם הילד עושה קקי בטיטול מחוץ לחדר השירותים, נלמד אותו לעשות בטיטול בחדר השירותים, ואז בעמידה קרוב לשירותים, ואז בישיבה על אסלה סגורה, ואז עם טיטול בישיבה על האסלה, ואז ניתן להעלים את הטיטול בהדרגה או בפעם אחת. עובדים על למידה בכל שלב בסיוע עד שהוא נרכש ויש בו הצלחה ועצמאות. 2. מתן חיזוק חיובי – נותנים 'קקי פרס' על הצלחה בכל שלב, גם הצלחה בעזרה ובסיוע. בוחרים פרס אטרקטיבי עבור הילד: ממתק, זיקוק, משחק מחשב קצר, ריקוד משותף וכדומה. משהו שלא ניתן שזמן אחר או בסמוך להתנהגות אחרת. הפרס ניתן רק לאחר הצלחה בעשיית הקקי על פי הגדרת הנדרש באותו שלב. ניתן להבטיח אותו מראש כדירבון להצלחה. 3. שמירה על עקביות – ננחה את הסביבה של הילד בכל שעות היום מהי הדרך המצופה מהילד ומה הדרכים לסייע לו להצלחה. במידת האפשר כדאי להשיג הצלחה קודם בבית אולי בחופש או בסוף השבוע, ואחר כך בגן. לבסוף ממליצים, לא להשבר! גם אם קשה בדרך – בסוף זה מצליח!

לקריאת הטיפ המלא ←
עצמאות

השכבה לישון – גישה הדרגתית בלי בכי

הילד לא מוכן להיפרד ולישון לבד? לכם-ההורים קשה להפרד ממנו? יש לו הרגלים להרדמות באמצעות ההורים? הוא נרדם במיטה אחרת ממיטתו ומועבר אליה? הילד מגיע למיטת ההורים בלילה? לעתים קרובות, ילדים שלא יודעים להרדם לבד מגיעים למיטת ההורים בלילה. הם מתעוררים, כפי שרבים מתעוררים בלילה, ילדים ומבוגרים, אך במקום לחזור ולישון, הם מגיעים לקבלת תהליך ההרדמות אליו הם רגילים, בנוכחות ההורים. כך, השינה שלהם נפגעת, ולעתים קרובות, נפגעת גם שנת ההורים. מדוע חשוב שילד ירדם במיטתו וישן במיטתו למשך כל הלילה? מבחינה פיזית – שעות שינה מלאות ורצופות חיוניות לגדילה. השינה חיונית גם לעירנות ולריכוז במשך היום. ילדים ומבוגרים שאינם ישנים שנת לילה רצופה ומספקת, מראים תופעות דומות להפרעת קשב וריכוז. מבחינה רגשית – עצמאות הילד ויכולת הפרדה מההורה תורמות להתפתחות רגשית בריאה. מבחינה משפחתית – חשוב שההורים יהיו רגועים בערב ובמשך הלילה, יהנו מפרטיות, וששעות השינה שלהם לא יפגעו. איך מלמדים את הילד להרדם עצמאית ובמיטה שלו? קבעו שגרת ערב קבועה בין הימים: לדוגמא: ארוחת ערב, מקלחת, וכניסת הילד למיטתו. בנו טקס שינה קבוע: הקראת סיפור, אולי שיר שנרדמים איתו, ואז פרידה- לילה טוב עם חיבוק ונשיקה וברכה לשינה טובה. ההתנהלות הקבועה הזו תסייע לילד ותסייע לכם ללמד את הילד להרדם לבד. בגישה ההדרגתית להרדמה, מתחילים מהרדמה ליד ההורה, ובהדרגה יוצרים מצב בו הילד נרדם לבד ללא תלות במבוגר. תחילה, יושבים על כיסא לצד המיטה, מאד קרוב לילד, אבל לא בשכיבה במיטתו, ובלי ללטף או לגעת בו עד שירדם. אחרי שאומרים לילד לילה טוב, לא מנהלים איתו שיח, דוחים שיחות שיוזם לבוקר, ומבקשים ממנו כשפונה במשפט אחד קצר ורגוע - לנסות להרדם. רצוי שההורה יכנס לחדר עם הטלפון שלו על שקט, ולאחר טקס השינה, יעסוק בטלפון. כך הוא ישדר לילד ביתר קלות שאינו איתו, למרות נוכחותו לידו. לאחר שהילד נרדם באופן כזה בזמן קצר יחסית, 3 לילות רצופים, ההורה ירחיק את הכיסא מעט מהמיטה. שלוש הצלחות רצופות נוספות יובילו להרחקה נוספת. כך, בהדרגה עד שהכיסא עומד בפתח החדר כשהילד רואה את ההורה יושב שם. כשגם נוכחות כזו תוביל להרדמה מהירה – אפשר לשבת על הכיסא מחוץ לחדר כשהילד עדיין רואה את רגלי ההורה, ואז כשההורה יושב על אותו כיסא מחוץ לחדר ומחוץ לקשר עין. זוהי למידה הדרגתית, לא בלתי נעימה עבור ההורה או עבור הילד, שבסופה, מגיעים להרדמות עצמאית של הילד במיטתו. הרדמות עצמאית של הילד במיטתו, בנוסף לערב רגוע ופנוי יותר של ההורה, תביא לכך, שכאשר הילד יתעורר בלילה - הוא ידע לחזור ולהרדים את עצמו בלי להגיע למיטת ההורים.

לקריאת הטיפ המלא ←
עצמאות

זהירות מזרים

כיצד נלמד ילדים עם קשיי התפתחות להיזהר מזרים? הדרך ללמד ילדים עם הבנת שפה נמוכה מהמצופה מגילם, צריכה להיות הדרגתית ומדוייקת. אנחנו מציעים תחילה ללמד את הילד למיין תמונות של אנשים לשתי קבוצות. בקבוצה אחת (בקופסא אחת) נלמד להניח תמונות של אנשים מוכרים לילד – בני משפחה, מטפלים ומורים, וילדים מהמשפחה ומהמסגרת החינוכית, ובשניה – תמונות של אנשים וילדים מהרשת, שאינם מוכרים לו או לנו. תוך כדי המיון נגיד לילד בכל פעם שהוא מחזיק בתמונה את המילים: "מוכר" ו"זר". בשלב הבא, לאחר שהילד מבין שיש כאן שתי קבוצות נפרדות, נשאל אותו על כל תמונה: האדם הזה הוא... והוא ישלים: מוכר/זר. אם הילד יודע להשיב היטב לשאלת "או" ניתן לשאול "הוא/היא מוכר.ה או זר.ה? כשהילד מתמחה בתשובות על השאלות הללו, ניתן ללמד אותו לענות לשאלות מגוונות בהצגת תמונות כמו: כדאי לתת לו/ לה חיבוק? לקבל ממתק? לפתוח דלת? לענות לשאלה: איפה אתה גר? חשוב להזהר ממכשולי השפה כמו השימוש בשאלות או, או השימוש במילים הדומות מותר-אסור. בשלב הבא, אנחנו ממליצים עבור רוב הילדים, באופן מותאם לרמת השפה שלהם, לעבור לדרכי הצגה אחרות: הצגת סיפור קצר על ילד מסויים ובחינה משותפת כיצד עליו לנהוג, הצגת מיקרים עם דמויות קטנות שפוגשות אנשים מוכרים או זרים, משחק תפקידים עם תרפיסטית מחופשת שמציגה את עצמה כמוכרת או כזרה, וכדומה. במסגרת הלימוד ניתן גם לעמוד על מהו המגע המתאים לכל דרגת קרבה: את מי מותר לחבק, למי נותנים נשיקה, לעומת למי מתאים ללחוץ יד, לתת כיף. כמו כן, חשוב ללמד מתי מתאים המגע. למשל, נותנים חיבוק ל(אנשים מסויימים) רק כשנפגשים וכשנפרדים. לבסוף, כתמיד, חשוב לחשוב על הכללת הנלמד למצבי החיים האמיתיים, וליזום מצבים כאלה עם הילד במסגרת החינוכית, ובמקומות ציבוריים – במעלית או בלובי הביניין, ברחוב או בפארק, בסופר או בחנות, וכדומה.

לקריאת הטיפ המלא ←

שילוב במסגרת חינוכית רגילה

2 טיפים
שילוב במסגרת חינוכית רגילה

שילוב במסגרת חינוכית רגילה

אנו, במרכז לובאס ישראל מאמינים שילדים עם צרכים מיוחדים, ובפרט אלה המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, צריכים להשתלב בגן רגיל, בקרב ילדים בני גילם, בלי קשר לרמת התיפקוד שלהם, ואלה המדברים – צריכים להיות משולבים בבית ספר רגיל, בכיתה רגילה. כמובן שהשילוב צריך להיות, לפחות בתחילתו, בליווי של משלבת, צמודה יותר או פחות, המודרכת באופן תדיר ומדוייק. השילוב במסגרת חינוכית רגילה מקנה לילד את האפשרות לעבודה על הסתגלות לסביבה הטבעית המתאימה לגילו, כהכנה לשילוב בקהילה. כמו כן, הוא מאפשר עבודה מול בני גילו המתפתחים בצורה תקינה. רק מילדים שיש להם כישורים תקשורתיים-חברתיים תקינים הילד יכול ללמוד מיומנויות תקשורתיות-חברתיות תקינות דרך מודלינג. בני הגיל המתפקדים בצורה תקינה יכולים ליזום איתו תקשורת כדי ללמד אותו להגיב נכון, ויכולים לתת לו משוב ליוזמות התקשורתיות שהוא לומד. גם לילדים המשלבים, שילובו של ילד עם צרכים מיוחדים עשוי להוות יתרון. השילוב מלמד אותם קבלת השונה, סובלנות, אכפתיות, תמיכה הדדית, חברות ועזרה לאחרים. במרכז לובאס ישראל, אנו בונים תוכניות שילוב לכל הילדים שלנו, ללא הבדלי רמות תיפקוד, תוכנית המותאמת אישית ליכולותיו כמו גם לקשייו של הילד. אנחנו מסייעים בגיוס משלבות, ומדריכים את המשלבות בתדירות גבוהה. ההנחיה נערכת לאחר הכרות מעמיקה עם הילד, כולל תצפיות עליו במסגרת החינוכית להערכת יכולותיו, ולאחר קביעת מטרות ברורות ומוגדרות היטב, שמתעכדנות תדיר ככל שהילד מתפתח.

לקריאת הטיפ המלא ←
שילוב במסגרת חינוכית רגילה

המפתחות לשילוב מוצלח במסגרת חינוכית

אנו במרכז לובאס ישראל מאמינים ששילוב במסגרת חינוכית רגילה תורם משמעותית להתפתחותו של הילד ולהתקדמותו. חשוב לקחת בחשבון מאפיינים שיתרמו לשילוב מוצלח. באיזה גיל משלבים? אנחנו מאמינים שכמעט כל הילדים, בכל הגילאים ירוויחו משילוב במסגרת חינוכית רגילה יותר משירוויחו במסגרת חינוך מיוחד. בגיל הרך, נשלב ילד בכל גיל בו מתחילים עבודה איתו, מיד לאחר למידת הענות וקשב לסביבה. בגיל בית ספר – נשלב ילד בעל יכולת דיבור, גם אם היא דלה. התחלה מוקדמת ככל האפשר מבטיחה שילוב מוצלח יותר. כיצד בוחרים מסגרת חינוכית מיטבית? כדאי שהמסגרת תהיה קרובה לביתו של הילד. כך, יבקרו בה ילדים שגרים קרוב לביתו של הילד, ובבוא העת, יהיה קל יותר להפגש איתם בשעות אחר הצהרים, ולבקר איתם בחוגים ובתנועת נוער. כדאי שמספר הילדים יהיה נמוך ככל האפשר, אם כי זהו תנאי כמעט בלתי אפשרי במדינתנו. כדאי שהילד שלנו יהיה המשולב היחיד, ויהיה מספר גבוה יחסית של ילדים שהתפתחות השפה שלהם גבוהה או תקינה לגילם. כדאי לשלב את הילד במסגרת עם המשכיות של יותר משנת לימודים אחת, כך שימשיך לפחות עם חלק מהילדים גם בשנת הלימודים הבאה. מה חשוב לבדוק מבחינת הצוות החינוכי? חשובה הנכונות של הגננת או המורה לשלב את הילד במסגרת שלה. יתכן שלא תהיה לה בחירה, ואז התגייסות שלה לשילוב תהיה יתרון. חשוב שהגננת או המורה תקפיד על משמעת של הילדים, כך שהגן או הכיתה יתנהלו בצורה רגועה ונעימה, תוך הענות הילדים להוראותיה, וללא צעקות ואלימות בין הילדים. בגן: חשוב שהגננת תנהל סדר יום קבוע ומובנה, מאורגן וחוזר בין הימים עם מפגשים מותאמים באורכם ובתוכנם לגיל הילדים. כיצד בוחרים משלבת? משלבת יכולה להיות צמודה יותר או פחות לילד. זו שצמודה פחות נקראת בפינו: סמויה. בכל דרך, המשלבת חייבת להיות מלווה בהדרכה! ככל שהיא פחות מנוסה בדרך בה אנחנו משלבים (גם אם היא עבדה כמשלבת בהנחיית אנשי מקצוע אחרים באופן פרטי או מטעם מערכת החינוך) כך יש ללוות אותה בהדרכה צמודה יותר. לכן, תנאי ראשון וחשוב להעסקתה יהיה - פתיחות שלה לקבלת הדרכה. אם היא חדשה, חשובה הפתיחות שלה ללמידה של דרך עבודה, שיכולה להראות לה לעתים פחות אינטואיטיבית. חשוב שהיא תרצה לרדת לעומק הדברים, תבין ותתחייב ליישם את תוכנית השילוב שנבנתה עבור הילד. מעבר לכך, כיוון שרוב הילדים המשולבים מפגינים מיומנויות חברתיות לקויות או חסרות, חשוב שהמשלבת תהיה בעלת מיומנויות חברתיות תקינות בעצמה, תהיה קשובה למה נהוג בקרב בני הגיל, ותיצור איתם קשר באופן נינוח. לא כחברה שלהם חלילה, כדמות סמכותית, אך תהיה קרובה אליהם יותר מהגננת או מהמורה, כך שירגישו בנוח איתה. גיל צעיר – יתרון. בייחוד למשלבות בבתי ספר על יסודיים, כיוון שהן קרובות בגילן לגיל הילדים ומכירות טוב יותר את המקובל והמתאים. הדרך הטובה לגייס משלבת היא דרך פרסום מודעה ברשתות החברתיות. כדאי שהמודעה תהיה כזו הפונה לעוסקות בתחום הטיפולי, או לסטודנטיות, בפרט כאלו הלומדות ניתוח התנהגות, פסיכולוגיה, ואת מקצועות הטיפול האחרים. אלו יראו בעבודה הזדמנות לרכישת ניסיון מקצועי-טיפולי, וכנראה יהיו מחוייבות ללמידה ולהצלחה. חלק ירצו להשתמש בעבודה כמשלבת כהתנסות מקצועית להמשך לימודים בתחומן. מרכז לובאס ישראל מסייע להורים בגיוס המשלבות, ומשתמש לעתים קרובות במשלבות מוכרות לו מעבודה משותפת בשנים קודמות או במשלבות חדשות שגוייסו לעבודה עם כמה ילדים במקביל (בימים שונים).

לקריאת הטיפ המלא ←

מיומנויות משחק

3 טיפים
מיומנויות משחק

לימוד משחק דמיוני

ילדים בהתפתחות תקינה מתחילים לשחק במשחק סימבולי ראשוני סביב גיל שנה. את הילדים בעיכוב התפתחותי, שלא משחקים במשחק דימיוני, מלמדים משחק דימיוני לרוב סביב גיל 3 שנים. תחילה, מפתחים את יכולת החיקוי של הילד, חיקוי תנועות שעושה מבוגר מולו, למשל, מחיאת כף, ידיים על הראש, ויד על הבטן, וחיקוי פעולות עם חפצים – חיקוי מבוגר שעושה פעולה עם חפץ, כשלילד חפצים זהים. למשל, הנחת קוביה על קוביה, תיפוף בתוף, וחבישת כובע. לאחר מכן, לוקחים חפצי משחק ומלמדים חיקוי של פעולות משחק כמו הסעת מכונית, האכלת בובה בכפית וחיבוק דובי, ואז מחברים פעולות משחק עם חפצים שנכון לחבר בינהם לסיטואציה אחת, ומלמדים דרך חיקוי, למשל, סיטואציה של טיפול בבובה כמו בתינוקת: מאכילים בכפית, ואז משקים בכוס, ואז מנגבים לה את האף בטישו, ואז מחבקים אותה, ואז מניחים אותה ומכסים בשמיכה, וכדומה. לבסוף, מורידים את פעולות המבוגר עם החפצים המקבילים שלו, והילד מבצע את הרצף בעצמו בהוראה לשחק עם החפצים שמונחים מולו. בכל אחד מהשלבים עד למידה נותנים לילד סיוע של הכוונה מילולית או סיוע פיזי של יד על יד בעדינות כדי להגיע להצלחה במשימה, ומחזקים אותו על ההצלחה, ובהדרגה מדהים את הסיוע ככל שהילד עצמאי יותר. עם התפתחות השפה, מצטרף מלל – משפטים ושאלות כחלק מהמשחק בחפצי המשחק, למשל, בסיטואציה של טיפול בבובה: "קחי אוכל. רוצה לשתות? ששש... לא לבכות. לילה טוב..." בשלב ההכללה, ניתן לשים לפני הילד חפצים דומים לחפצים בהם השתמשנו, והילד מבצע איתם פעולות דומות. למשל, להוסיף לטיפול בבובה מברשת שיער ומברשת שיניים. לאחר לימוד של סיטואציית משחק אחת ניתן ללמד סיטואציות משחק נוספות. דוגמאות: משחק במשאית: להעמיס פריטים, לנסוע, לפרוק בצד השני של החדר, וכדומה. משחק בסוסים: לבנות גדר מסביב לסוס, להדהיר אותו, להקפיץ ותו מעל הגדר או לצאת איתו מתחומי הגדר דרך פתח, לתת לשתות משוקת, לשים ילד על גב הסוס ולדהור איתו, וכדומה. משחק במכוניות: לנסוע במסלול, לשים ילד על האוטו ולנסוע לגן/לבית, להחנות בחניה, לפרוק את הילד שהולך לשם, וכדומה. לאחר לימוד משחק דימיוני עצמאי ניתן להוסיף שותפ.ה למשחק, שעושה פעולות אחרות משעושה הילד בתוך הסיטואציה. כך, ממשחק דימיוני פשוט ניתן לפתח את המשחק למשחק דימיוני שאנחנו קוראים לו משחק תסריטי, בסיטואציות כמו אמא ואבא שמטפלים בבובת ילד.ה., רופא וחולה, סועד ומלצר-מבשל ועוד.

לקריאת הטיפ המלא ←
מיומנויות משחק

לימוד שמירה על תורות

ילדים רבים עם עיכוב התפתחותי זקוקים ללמידה מסודרת של שמירה על תורות – לקיחת התור שלהם כשהוא מגיע וביצוע פעולת המשחק, והמתנה בעת שהאחר.ת משחק.ת בתורם. הלימוד נערך כרגיל בשלבים. מתחילים עם משחק מאד פשוט שהילד מבצע היטב בצורה עצמאית ושיש לו חלקים רבים. למשל, סורטר (כלי פלסטיק עם חורים בצורות שאליו מכניסים צורות פלסטיק), לגו פשוט עם חלקים גדולים, חלקים כמו כפתורים או פטריות גדולות שנכנסים ללוח פלסטיק גדול, וכדומה. חשוב שהמשחק יהיה קל לילד, ולא ידרוש מיומנות מאתגרת עבורו. מניחים את הלוח או הקופסא (אם יש) במרכז, ואת כל החלקים בקופסת פלסטיק שטוחה. בשלב הראשון הקופסא עוברת בין התרפיסטית לילד ע"י כמו התור שעובר, בהזזה דרמטית, תוך כדי שהתרפיסטית אומרת: "עכשששששיו" והאדם אליו הגיעה הקופסא לוקח ממנה חלק ושם במקומו. ילדים מילוליים יכולים גם להדרש לענות: "אני" או "את" (כדאי ללמד לומר גוף ראשון ושני ולא שם – גוף שלישי). כאשר הילד לומד לחכות לתורו ולא להושיט יד כשהקופסא רחוקה, ומשחק כשהיא מונחת מולו, אפשר לעבור לשלב השני בו הקופסא זזה מעט, רק כדי לסמן, אבל לא ממש עוברת צד בשולחן. בשלב הזה, הילד יכול לטעות ולהושיט יד לקופסא גם בתורה של התרפיסטית, ואז יש לסייע לו ולתקן בהזזה ברורה יותר. כאשר הילד מחכה לתורו כשהקופסא זזה מעט, אפשר לנסות משחק בתורו ללא הזזת הקופסא, ושוב להשתמש בהזזה לתיקון טעויות. ילד שלמד להמתין לתורו ולשחק בתורו –יכול להתקדם לשימוש במיומנות הזו במשחקים חברתיים המבוססים על לקיחת תורות.

לקריאת הטיפ המלא ←
מיומנויות משחק

לימוד תחרותיות

תחרותיות היא כמו הישגיות. הישגיות היא מול עצמי – להשתפר ולהתקדם, ותחרותיות – היא הישגיות מול האחר, להשיג אותו ולנצח. תחרותיות היא מיומנות חשובה. היא אינה תכונה לא טובה. הביטוי ההתנהגותי שלה הוא החשוב, ועיקרו – פעולתו של הילד לנצחון והבנת ההפסד, תוך כדי שימוש בהתנהגויות חברתיות ומשחקיות מקובלות ונעימות לאחר. כאשר ילדים אינם שואפים להשיג ולנצח, יש ללמד אותם תחרותיות לצורך הסתגלות טובה יותר בעולם החברתי. התחרותיות חשובה למשחק נכון יותר במשחקים שיש בהם מנצח, שהם רוב המשחקים החברתיים, וגם למשחק נכון יותר במשחקים עצמאיים, כמו משחקי מסך למינהם, בהם הילד פועל להשיג תוצאה טובה יותר משהשיג קודם. התחרותיות נלמדת לרוב במקביל ללימוד משחקים חברתיים תחרותיים. הילד לומד תחילה לשחק לפי הכללים, ללא שותף למשחק, ולרוב, רק כשרוכש במקביל תחרותיות, אנחנו מכניסים שותף למשחק, ומשחקים אחד מול השני, כפי שהמשחק אמור להתנהל. אנחנו ממליצים ללמד תחרותיות תחילה, דרך תחרות ריצה בין הילד לתרפיסטית. בתחרות ריצה מגדירים לילד את מסלול הריצה ואת הפעולה הנדרשת בסיומו, למשל, נגיעה בקיר הנגדי. מי שמגיע ראשון – מקבל כחיזוק פרס קטן אכיל (כי סיומו קצר וברור) עם תשואות ומחמאות על נצחונו. בתחרויות הראשונות התרפיסטית דואגת לנצח את הילד ולאכול מולו את הפרס בדרמטיות כדי לעורר את רצונו להשתדל ולהגיע פעם הבאה ראשון, וככל שהוא משתדל לנצח, או מסייעים לו למהר ולנצח - נותנת לו להגיע ראשון ולהרוויח את המחזק למאמץ. בשפת ניתוח התנהגות, זהו לימוד המשתמש בטכניקה של שייפינג-עיצוב – חיזוק קירובים מוצלחים להתנהגות המטרה. אצל ילדים מילוליים חשוב לשלב מלל המתאים לנצחון: "יש! ניצחתי. לא נורא אולי תנצח פעם הבאה" ולהפסד: "אוף באסה. לא נורא. רוצה שוב?" וכדומה. חשוב מאד ללמד את הילד לומר את המשפטים האלה או דומים להם באינטונציה המתאימה- טון מתלהב לניצחון, וטון מאוכזב להפסד. מתחרות ריצה פשוטה אפשר לגוון את התחרות להתקדמות למטרה בקפיצות צפרדע, בריצת כלב, בקפיצות על רגל אחת, בריצה אחורה, בהסעת מכונית קטנה או משאית גדולה וכדומה. מתחרות ריצה כדאי לעבור לתחרויות במשימות פשוטות כמו בניית מגדל במהירות, השלמת פאזל קל, השחלת חרוזים, הדבקת מדבקות, וכל משימה ובתנאי שהיא קלה לילד, והוא יכול למהר ולבצע אותה כדי להשלים אותה ראשון, לפני התרפיסטית. מתחרויות פשוטות עוברים למשחקים תחרותיים כמו זכרון, דאבל, דומינו ועד סולמות וחבלים. גם כשמגיעים למשחקים האלה אפשר להשפיע על נצחון-הפסד של הילד או של התרפיסטית, כדי לעודד אותו להתאמץ לנצח או כדי לחזק אותו כשהוא משתדל לנצח, ובכל מקרה חשוב לתת לו להתנסות בשניהם. לעתים קרובות, אחרי שהתחרותיות נרכשת, הילד לצערינו לוקח את הדברים לכיוון השני, וקשה לו להפסיד. כמובן שבמקרה כזה, אנחנו מבינים שהתחרותיות נלמדה היטב, וכעת יש לעבוד על התנהגויות נאותות בזמן הפסד, שאנחנו קוראים להן "הפסד בכבוד". מגדירים היטב את התנהגויות ה"הפסד בכבוד": המלל המתאים כשמפסידים, הצעה לשחק שוב, והעדר צעקות ואלימות, ומחזקים כשהן מופיעות. כשעובדים על "הפסד בכבוד" מחזקים את הילד על התנהגויות הפסדים מתאימות ולא מחזקים יותר על נצחונות.

לקריאת הטיפ המלא ←

מיומנויות חברתיות

4 טיפים
מיומנויות חברתיות

לימוד הדדיות – משחקים לחיזוק הקשר עם הילד

תיאוריות רבות תופסות את האדם כיצור חברתי עם רצון מולד לקשר הדדי. אצל ילדים עם לקויות תקשורת או המאובחנים על הספקטרום ישנו קושי בפיתוח קשרים הדדיים עם אחרים. בתחילת טיפול של ילד המאובחן על הספקטרום האוטיסטי אנחנו מתחילים עם משחקים הדדיים ופעילויות פשוטות בהן הוא נדרש לשים לב לנוכחות האחר ולהגיב אליו. דוגמאות למשחקים ולפעילויות כאלה: פעילויות פיזיות בהן נדרש תיאום גוף ביחס לאחר: שיר האוניה, ריקוד עוגה-עוגה, אוירון, הקפצות, רכיבה על סוס או שק קמח. שירי תנועות הפועלים על האחר: סבתא בישלה דייסה, משחק הידיים החובטות או כיפים: תן כיף, למעלה עדיף... שירי תנועות המעודדים חיקוי: עשר אצבעות, אצבע לאצבע נחבר, ידיים למעלה. משחקי התמסרות: גלגול כדור מאחד לשני בישיבה, הסעת מכונית מאחד לשני. משחקי מחבואים (בהתאם לגיל): "קוקו", החבאת חפצים – חם קר, משחק מחבואים רגיל עם/בלי ספירת המתחבא שנמצא. משחק משותף עם חומרים ופעולות זו על זה ולהיפך: קצף, חול, צבעי ידיים, מים, קרם. כדאי שהפעילויות יהיו מהנות עבור הילד, וכך המבוגר יהפוך לגורם מחזק עבורו. חשוב לשים לב תוך כדי משחק להתנהגויות הבאות, ולחזק אותן מילולית ובאינטונציה של טון מתלהב: חיוך וצחוק של הילד, תגובות של הילד לפעולות האחר, יוזמות של הילד לפעולות כלפי האחר, עד כדי בקשות מילוליות ובתנועות גוף להמשך או לחזרה על פעולה, קשר עין עם של הילד עם האחר, ומנח גוף המכוון לאחר.

לקריאת הטיפ המלא ←
מיומנויות חברתיות

פיתוח יזימה חברתית

ילדים רבים המאובחנים עם לקות תקשורתית, בעיקר כאלה בעלי מזג רגוע והתנהגות פסיבית מתקשים בפיתוח יזימה חברתית. קושי זה, קשור מצד אחד לקושי ביזימה באופן כללי, ומצד שני, לקושי במיומנויות חברתיות, כמו ראיית העולם דרך עיניו של האחר, הפניית הקשב לרמזים חברתיים בסביבה, עיבוד מידע חברתי, מתן פרשנות לאירועים חברתיים, זיהוי רגשות, פתרון בעיות ועוד. יזימה היא מצב בו מופיעה התנהגות חדשה לגמרי שצמחה ללא הכוונה מהסביבה, התנהגות שהיא 'יש מאין', שנבראה ב'מוחו הקודח' של הילד, לעיתים בעקבות גירוי חיצוני בסביבתו של הילד, ולעיתים בעקבות מחשבה עצמאית. יזימה חברתית תבוא לידי ביטוי בתגובה עצמאית כלפי עמית, חבר, בן גילו של הילד. תגובה זו היא בעלת מאפיינים תקשורתיים (כוונה, קשר עין, מלל מותאם) ובעלת מאפיינים חברתיים, כגון: הצעה למשחק ביחד (מקביל או משותף), הצעה לשיחה ומגע (יזימה של התקרבות). מומלץ לעבוד על פיתוח יזימה חברתית במספר שלבים הדרגתיים: יזימה מול מטפלים בסביבה מובנית: נתחיל מלימוד באמצעות מתן סיוע לילד ליזום, ונדהה את מתן הסיוע בהדרגה עד ליוזמה עצמאית, שתופיע בהעדר הכוונה מהסביבה. יזימה מול אנשים משמעותיים בסביבה הטבעית: נעבוד באופן רוחבי על המיומנות לאורך סביבות משתנות עם אנשים משמעותיים, כאשר גם הסביבות וגם האנשים מוכרים לילד. יזימה מול ילד-חבר ב'שילוב זוגי' בתיווך של תרפיסטית: במעבר לעבודה על יזימה מול ילדים, נעבוד עם הילד שלנו בשילוב זוגי, בתיווך של תרפיסטית שתסייע להשגת מטרות היזימה. במרכז סיטואציה כזו יעמוד תרגול ממוקד על מטרות קטנות תוך שימוש בעמית לצורכי הילד שלנו. יזימה מול ילד-חבר בשילוב במסגרת החינוכית בתיווך משלבת: גם במעבר למסגרת זו, נערוך תרגול ממוקד במטרות קטנות, עם שימוש תדיר בלמידת עמיתים (peer tutoring) לאחר רכישת היזימה החברתית חשוב להכליל את המיומנות למצבים חברתיים מורכבים יותר. בלמידה חשוב להקפיד להשתמש בסיוע מקדים להתנהגות תוך שימוש בתסריטים, בכרטיסי ניווט ובוידאו מודלינג. חשוב כמובן לתת סיוע גם בזמן אמת, וחשוב להדהות את הסיוע בהדרגה. לאחר הסיטואציה, חשוב להשקיע זמן בניתוח המצב עם הילד לחיזוק התגובות הנכונות ולשיפור התגובות בהמשך.

לקריאת הטיפ המלא ←
מיומנויות חברתיות

לימוד כללים חברתיים

ישנה שורה ארוכה של התנהגויות נורמטיביות המצופות מילדים בהתאם לגילם. ילדים עם עיכוב התפתחותי, ובמיוחד אלה עם לקות חברתית המאובחנים או שלא מאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, לא תמיד נוהגים לפני המצופה מהם. דרך אחת ללמד אותם היא דרך כללים חברתיים, המנוסחים בצורה ברורה וקצרה, עדיף חיובית (מה כן, ולא - מה לא). הכללים החברתיים מסדרים עבור הילד את הנדרש ממנו לשילוב מוצלח בין בני גילו, במשפחתו ובקהילה. כמובן שהם מנוסחים עבור כל ילד בהתאם להתנהגויותיו, ומלמדים אותו כללים חברתיים רק כשרמת הבנת השפה שלו מתאימה לכך. דוגמאות לכללים חברתיים שכיחים: כשפונים – עונים, אומרים דברים פעם אחת, מדברים במילים (ולא בקולות), צריך לעשות מה שהמורה / הגננת מבקשת, בגן/בהפסקה משחקים עם ילדים. הדרכים ללימוד הכללים החברתיים משתנים עבור הילדים, ולעתים משתנים בתקופות. דרך אחת היא דרך הצגת סיטואציה רלוונטית עם דמויות קטנות, בה אחד הילדים לא התנהג על פי הנדרש, ואז הפניית שאלה לילד: מה הילד עשה לא נכון? ובהמשך: מה נגיד לו? התגובה המצופה מהילד שלנו תהיה הכלל החברתי מנוסח כפי שהסכמנו. דרך נוספת יכולה להיות דרך סיפור בע"פ על ילד שאנחנו מכירים, ובהמשך הצגת השאלות באותו אופן. דרך זו מתאימה לילדים ברה שפתית גבוהה יותר ו/או בוגרים יותר, שהדגמה עם דמויות אינה מתאימה לגילם. כמובן שדרך הלימוד הזו אינה טבעית, אלא משמשת כלימוד תאורטי, "מאחורי הקלעים". הלמידה המשמעותית יותר נערכת בסיטואציות האמיתיות, תוך כדי התרחשותן או לאחר התרחשותן. כאשר מלמדים את הכללים החברתיים מחוץ לסיטואציה, קל יותר להשתמש באמירת הכלל המתאים בתוך הסיטואציה, בה הילד התנהג בצורה נאותה או פחות מתאימה. כמובן שחשוב לזכור שכאשר מתייחסים להתנהגויות של הילד בסביבתו הטבעית, יש לשמור על פרטיותו, ובשום מקרה, לא לדבר איתו על הדברים בנוכחות אחרים.

לקריאת הטיפ המלא ←
מיומנויות חברתיות

הבנה של דחייה חברתית

ישנם ילדים המאובחנים על הספקטרום או עם קשיים חברתיים, שאינם מזהים דחייה חברתית. זיהוי דחייה הוא חשוב כדי ללמד את הילד להגיב אליה בהתאם. כאשר ילד אינו מבין דחייה חברתית, הוא עלול להתנהג באופן לא הולם, ובכך להרע עוד יותר את מצבו החברתי בקבוצה. דחייה חברתית יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות - מילוליות ולא מילוליות. דחייה מילולית - חשוב לערוך רשימה של ביטויים של דחיה חברתית עם תיאור הסיטואציה, וללמד את הילד תוך הצגת ההקשר, והמלל שנאמר בו המעיד על דחייה חברתית. בשלב הבא, כדאי להכניס בסיטואציה ביטויים מילוליים, שאינם מעידים על דחייה חברתית באותו הקשר, ולבקש מהילד לזהות אילו מההתנהגויות הן דחיה חברתית ואילו לא. חשוב להיות מדוייקים בתיאור הסיטואציה כדי להתגבר על מצבים שיכולים להתפרש באופן שאינו חד משמעי. לדוגמא, אם אתה שואל "רוצה לבוא אלי אחר הצהרים?" והחבר אומר: "לא רוצה"– זו דחייה ברורה. אך אם הוא עונה "אני לא יכול היום" – זו כנראה אינה דחייה חברתית, אבל זה מחייב בדיקה נוספת. ישנן גם התנהגויות לא מילוליות של דחייה חברתית. יש להכין רשימה וללמד גם את ההתנהגויות האלו, בצירוף הדגמות בתוך סיטואציה - הקשר להופעתן: פרצוף זועף, מזלזל, סלידה, גלגול עיניים, עיוות הפה. בשלב הבא, בדומה ללימוד הביטויים המילוליים, יש לערבב את הפרצופים המעידים על דחייה חברתית עם אלה שאינם מעידים על דחייה, כמובן הכל בתוך ההקשר: חיוך, ניד ראש, תנועת לייק. ניתן ללמד דרך שיחה, דרך סיפורים על ילדים והתרחשויות, דרך משחק דרמטי של התרפיסטית, ובכל הקשור להתנהגויות שאינן פרצופים, גם דרך המחזה עם דמויות קטנות. בעבר, תרפיסטית יצרה עבורנו כסטודנטית במסגרת עבודת הגמר שלה בנושא לימוד דחיה חברתית, אוסף של סרטונים קצרים לקוחים מסרטים ומסדרות שיש בהן סיטואציות של דחיה חברתית. לבסוף, לא פחות חשוב – יש ללמד את הילד כיצד להגיב לדחייה חברתית. האם חשוב לומר משהו, מה אפשר לומר, ובאיזו אינטונציה, מתי נשארים בסיטואציה ומתי פורשים ממנה למקום אחר. מתי מגיבים באסרטיביות, מתי מנסים לעמוד על שלך ולנסות לשכנע, ומתי מתעלמים או פורשים מהסיטואציה. העיסוק בפרשנות של דחייה חברתית והתגובה אליה, כמו מיומנויות חברתיות עדינות אחרות, יכול להיות מאד רגיש, מאד ספציפי, ולעתים, עם פרשנות ותגובות רצויות, שאינן חד משמעיות גם עבורנו. על הדברים ה"אפורים" יותר יש לערוך דיון בצוות המשלבות ו/או התרפיסיטיות עם ההורים, רצוי תוך היכרות עם הילדים בסביבתו של הילד והתנהגויותיהם, ולהחליט החלטות שמשדרות לילד מסר אחיד וברור.

לקריאת הטיפ המלא ←

מיומנויות שפה

4 טיפים
מיומנויות שפה

לימוד 'כן' ו'לא'

ילדים עם קשיי תקשורת לעתים קרובות מתקשים לענות לשאלות בסיסיות לגבי העדפות שלהם (רוצה מים?) או לגבי עובדות (זה אוטו?). לימוד 'כן' ו'לא' מאפשר תקשורת בסיסית יעילה עם הסביבה. עבור ילדים לא מילוליים – במקום לומר כן ו- לא, מלמדים להשיב לשאלה בתנועות ראש שמשמעותן כן ו-לא. עבור כן – מלמדים הרכנת ראש כלפי החזה. עבור לא – נענוע ראש מצד לצד. עבור ילדים שמתקשים בנענוע ראש, אפשר ללמד תנועת יד מצד לצד לשלילה. לימוד תנועות לכן ול-לא: מלמדים תחילה דרך חיקוי. מציגים את ההוראה: "תעשה כמוני" בליווי תנועות הראש, ומסייעים לילד בעדינות לבצע את התנועה. מיד עם השלמת התנועה מחזקים את הילד, ומדהים את הסיוע עד רכישת התנועה בחיקוי. מלמדים תנועה אחת (כדאי להתחיל מ-לא), אחריה את התנועה השניה, ואז את הערבוב בין שתיהן, כשהילד מחקה בדיוק את התנועה המודגמת לו. בשלב הבא, ניתן ללמד את ההוראה "תעשה לא" ו"תעשה כן" כדי להחליף את הסיוע שישמש אותנו בשלבים הבאים, ולהשתמש בסיוע של הוראה במקום בסיוע של חיקוי. לאחר שהילד הלא מילולי רכש את תנועות הראש, והילד המילולי רכש את הגיית המילים: כן ולא – עוברים ללימוד התגובה הנכונה לשאלת העדפה: רוצה X? תחילה מלמדים להשיב "לא" במלל או בתנועה. מציגים לילד משהו שבוודאות אינו רוצה, בין אם זה חתיכה קטנה של מאכל שאינו אוהב ובין אם זה חתיכת נייר או פלסטיק ובפרט שאינה דרושה לו למשחק תחושתי. מומלץ להשתמש באוכל. בתחילת הלימוד, ובהמשכו אם אינו עונה או עונה לא נכון (למשל חוזר מילולית על הפריט – X שבסוף השאלה) – מסייעים לו להשיב בתשובה הנכונה, כאמור במלל או בתנועת ראש. החיזוק שניתן לתגובת ה"לא" הוא זריקה דרמטית של הפריט לפח שמונח בסמוך תוך כדי המלל: "לא. לא רוצה X" אחרי רכישת ה"לא" מלמדים להשיב לשאלה – רוצה X? בתשובה "כן" כשמציגים לפני הילד פריטים מועדפים עליו. כל פעם שעונה "כן" במלל או בתנועה, נותנים לו את הפריט ואומרים: "אמרת כן. אתה רוצה X". חשוב להזהר לא לתרגל פעמים רבות מדי עד שהפריט המועדף כבר לא מועדף והילד לא רוצה אותו יותר. אפשר לקחת כמה פריטים מועדפים כדי להחליף בינהם אם הילד ממצה מהר. לאחר רכישה – מערבבים בתבונה בין הצגת הפריטים המועדפים ולא מועדפים. כלומר, כשטועה – ולא אומר "כן" חוזרים על הפריט המועדף, ומסייעים לו להצליח ולאחר מכן מנסים שיצליח ללא סיוע. כשאומר נכון – עוברים לפריט לא מועדף. בשלב הבא, אנחנו ממליצים לקחת פריטים שההעדפה של הילד אליהם אינה חד משמעית ולנהוג כפי שהשיב לנו – לתת או לזרוק לפח. בכל מקרה בו נראה לנו שמתחרט על בחירתו, חשוב לחזור על השאלה עם אותו פריט כמו זה שזרקנו או שנתנו לו והוא דחה ולסייע לו לומר את התשובה הנכונה: "רוצה X? תגיד כן/לא" ורק כשעונה לנו בסיוע – נותנים או זורקים בהתאם. בהמשך ללימוד כן-לא רצוני, מלמדים כן-לא עובדי, על פי אותם עקרונות שהוצגו קודם לכן. השאלה ההתחלתית במקרה כזה היא: "זה אוטו?" בהצגת אוטו לפני הילד, והתשובה היא כן. לאחר רכישת "כן" מציגים חפץ או תמונה שאינם אוטו ושואלים: "זה אוטו?" והתשובה כמובן היא "לא".

לקריאת הטיפ המלא ←
מיומנויות שפה

לימוד מילות יחס

ילדים עם קשיי שפה לומדים כל מרכיב שפתי חד מילי בנפרד. אחד ממרכיבי השפה שחשוב ללמד הוא מילות היחס: בתוך, על, מתחת, מאחורי, לפני, ליד, בין, מסביב, ומול. לימוד ליד שולחן עם חפצים ודמות קטנה: תחילה, מלמדים את הבנת מילות היחס - מבקשים מהילד להניח את הדמות שלו ביחס לכוס או קופסא שעומדות על השולחן. למשל, "שים בתוך הכוס". הילד מניח בסיוע או עצמאית ומקבל מחזק עד שרוכש את מילת היחס בהנחת הדמות (דמויות שונות) ביחס לחפצים שונים. לאחר מכן, עוברים למילת היחס הבאה בתור, וכשרכש גם את ההבנה שלה, עורכים ערבוב בין שתי מילות היחס שנלמדו וכך הלאה. דגש קטן – כדאי לשים כוס אחת כשפניה מעלה וכוס אחת כשפניה מטה, כיוון שמנח הראשונה מאפשר לשים "בתוך" ביתר קלות, ומנח השניה מאפשר לשים "על" ביתר קלות. ודגש נוסף – כשמדובר על מאחורי ולפני, נקודת ההתייחסות היא הילד. הוא שם מאחורי ככה שהדמות נסתרת ממנו, מהזוית ממנה הוא מסתכל. אחרי שהילד רכש את כל מילות היחס בהבנת שפה – כשהתרפיסטית מבקשת והוא מבין ומבצע, עוברים ללמד הבעת שפה – שיום של הילד עצמו את מצב הדמות. הפעם מניחים אנחנו את הדמות ביחס לחפץ, ושואלים: "איפה (הדמות)?" והילד עונה: "בתוך הקופסא" או "מאחורי הכוס". לימוד דרך שימוש במיקום הילד בחדר: דרך אלטרנטיבית ללימוד מילות יחס היא באמצעות שימוש במיקום הילד בחדר. בלימוד הבנת שפה - אומרים לילד: "לך מאחורי השולחן" או "שב בתוך הארגז" או "עמוד לפני הארון". כמובן כל מילת יחס נלמדת בנפרד, לפי סדר, ולאט מעורבבת עם האחרות. בלימוד הבעת השפה – מכוונים את הילד לעמוד או לשבת במקומות שונים בחדר, אומרים לו "הנה הארון" כדי לכוון אותו להתייחס לרהיט מסויים "בוא תעמוד כאן", ושואלים אותו "איפה אתה?" יש ילדים שדרך זו נוחה יותר עבורם. אחרים מתבלבלים, כיוון שדרך זו דורשת בחלק ממילות היחס הסתכלות על עצמי מהצד. למשל, לשים לב כשהארון מאחורי ואני לא רואה אותו, אני עומד לפני הארון, ולהיפך – כשהארון מולי ואני נסתר (וגם כשאני לא נסתר מאחורי כיסא) - אני מאחוריו.

לקריאת הטיפ המלא ←
מיומנויות שפה

שיפור האינטונציה - הנגנת הדיבור

אינטונציה-הנגנה מורכבת מקצב, טון ועוצמת דיבור. ילדים רבים המאובחנים עם לקות תקשורתית ומפתחים את יכולת הדיבור, מדברים באינטונציה "שטוחה" – טון דיבור מונוטוני, ללא הנגנת דיבור המותאמת לכוונה התקשורתית או למצב הרגשי. יש מקום לשפר את המודעות שלהם לדרך בה הם נשמעים ונתפסים על ידי אחרים בשיח. אנחנו ממליצים על עבודה בדרך הנקראת בניתוח התנהגות – שייפינג -עיצוב – שבה ניתנים חיזוקים על קירובים מוצלחים למטרה, כשכל פעם מחזקים את הילד על אינטונציה טובה יותר משהשתמש בה קודם, גם אם לא האינטונציה המתאימה ביותר. תחילה עובדים על מילים בודדות באינטונציות שונות: באינטונציה סתמית – כמו: תודה. בסדר. סבבבה. באינטונציה של קריאה – כמו: יש! ניצחתי! וואו! ובאינטונציה של שאלה – כמו: מי זה? באמת? רוצה? ממילים בודדות עוברים למשפטים באינטונציות שונות: משפטי בקשות - כמו: תני לי את המים בבקשה. אני גם רוצה לשחק. משפטי שאלה - כמו: כמה זה עולה? מתי נלך כבר? משפטי הנגנה - כמו: יש לי זוג ויש לי זוג! לי יש ולך לא! משפטי קריאה - כמו: לא בא לי! די, תפסיק כבר! משפטי אכזבה - אוף. גם אני רציתי את זה... הצעות לסיוע להגיע להנגנה הנכונה: ניתן להקליט את הילד בשיח חופשי או בעבודה דרך חיקוי ולהשמיע לו ללמידה ומשוב. ניתן להעזר בתנועות ידיים המרמזות על עליית הטון כמו בשאלה או ירידת הטון כמו באכזבה. ניתן להשתמש באפליקציה בטלפון שנותנת תמונה ויזואלית לגובה הצליל או לעוצמת הדיבור. כמובן, בסופה של למידה, חשוב להכליל למצבים טיבעיים, בהם נדרשת אינטונציה שונה, ולהקפיד לתקן את הילד דרך מודלינג ובקשה לחזור על המילה או המשפט שאמר נכון יותר.

לקריאת הטיפ המלא ←
מיומנויות שפה

לימוד סלנג

בתוכנית התערבות לילדים עם קשיים חברתיים, חשוב מאד ללמד אותם סלנג כדי שישתלבו טוב יותר בשיחות עם בני גילם. תחילה, יש להגדיר מהם המשפטים החסרים או המילים החסרות, שהם לא משתמשים בהם כבני גילם או משתמשים בהם בצורה לא תקינה. אחרי שערכנו רשימה, יש להציב מול כל ביטוי או מילה, את הסיטואציה הנכונה לשימוש בו או בה. הלימוד מתחיל בלימוד תאורטי – מה זה? ו/או מתי משתמשים בזה? ועובר למעשי. לדוגמא: באסה – זה לא טוב. מבאס. מעציב. ומשתמשים בזה כשלא מצליחים במשחק או כשאומרים לנו משהו מאכזב, לא טוב שיקרה או שקרה (ומוסיפים דוגמאות מחיי הילד). מגניב, אחלה – זה נהדר! משמח, טוב. משתמשים בזה כשמנצחים במשחק או מקבלים משהו שרוצים (ומוסיפים דוגמאות מחיי הילד). הדוגמאות נבחרות כמובן בהתאם לילד, לגיל, לתקופה... והכי חשוב שיהיו מקובלות בין בני גילו בגן או בכיתה בהם הוא מבקר. לאחר הלימוד הראשוני חשוב מאד להכליל וליישם או ללמד להשתמש בסיטואציה הנכונה. למשל, בדוגמאות המוזכרות אומרים לו משהו – והוא צריך להגיב במילה הנכונה. במשחקים חברתיים הוא צריך להשתמש במילה הנכונה להביע נצחון או הפסד. וכדומה. חשוב גם ללמד ביטויים שלא ניתן לפרש כפשוטם. חשוב לתת להם הסבר נכון, וללמד את הילד להסביר מהו. כדאי להדגיש שהמשמעות הפשוטה שונה מהמשמעות האמיתית. דוגמאות: חבל על הזמן, אח שלי, מת עליך, מת ממך, מת ל..., נשבר לי מ..., נשבר לו הלב, כואב לי הלב, כואב לי הראש ממך, אתה חופר, המקום תפוס, תשמור לי, חם אש, קור כלבים, אני בוכה... גם כאן, חשוב להכליל וליישם למצבים. מספרים סיפור קצר ושואלים מה מתאים להגיד או מנצלים הזדמנויות טבעיות בחיים ומשתמשים או מסייעים לילד להשתמש בביטוי המתאים שלמד.

לקריאת הטיפ המלא ←

התנהגויות מאתגרות

3 טיפים
התנהגויות מאתגרות

גזירת ציפורניים ללא דמעות

גזירת ציפורניים היא פעולה שגרתית שכל ילד צריך להיות מסוגל לחוות אותה. ציפורנים ארוכות ומלוכלכות הן קרקע פורייה לחיידקים ומזהמים, ביניהם תולעי מעיים הנפוצות אצל ילדים בגילאי הגן. הורים רבים חווים קשיים בגזירת הציפורניים של הילד, עם התפרצויות והתנגדויות רבות, עד שמבצעים את הגזירה בחוסר ברירה כשהילד ישן. אם זה המצב אצלכם - להלן הצעה קטנה ללימוד הדרגתי, שיכולה להקל על העיניין: נרכוש מדבקות עגולות בגודל מטבע של 2 שקלים, אפשר עם ציור אהוב על הילד (פרפרים, סמיילי, מדבקות צבעוניות וכדומה), ונדביק יחד עם הילד את המדבקות על הציפורניים, כך שתיווצר "ציפורן מלאכותית" ארוכה יותר מהציפורניים האמיתית. נתחיל מגזירה שכוללת את המדבקה בלבד, מקצה הציפורן המודבקת בלי לגזור את הציפורן עצמה. מומלץ להשתמש לצורך כך במספריים חדות במיוחד כדי להתגבר על הדבק. במהלך הגזירה אפשר להשמיע לילד שיר נעים ואהוב ברקע. כדאי לא ללוות את הגזירה בצפייה בסרטון כיוון שאז הילד "לא באירוע", ולא משתתף בהפיכתו לאירוע מרגיע. בתום כל אירוע גזירה נשבח את הילד מאד וניתן לו פרס קטן מיוחד שבדקנו מראש שישמש כמחזק טוב, משהו שאינו מקבל כדרך קבע, אפשר לקרוא לו "פרס אומץ ובגרות". נחזור על כך מידי יום, ורק לאחר מספר ימים מוצלחים, בהם הגזירה הופכת לאירוע נעים ומשעשע ללא כאב או תחושה של חשש ופחד, נתקדם לגזירת הציפורן האמיתית. תחילה נגזור מעט מאד ממנה, ולא עד סופה. בשלב הזה, גזירת הציפורניים תעשה כל יומיים-שלושה כדי לתת להן לצמוח. עם ההתקדמות בגזירת הציפורניים כתהליך שקט ורגוע, נתקדם יותר לעבר קצה הציפורן לגזירה משמעותית, תוך הקפדה יתרה על עדינות.

לקריאת הטיפ המלא ←
התנהגויות מאתגרות

מניעת בריחות מהבית

ילדים עם קשיי התפתחות עלולים לברוח מהבית מסיבות שונות. הדבר עלול לסכן אותם, ולכן מדאיג מאד עבור סביבתם. מרכז לובאס ישראל מציג מספר דרכים להתמודדות עם התנהגות הבריחות, בסיטואציות בהן הילד רוצה לצאת מהבית למקום המועדף עליו. קביעת סדר יום ברור עבור הילד - בו הוא יודע מתי הוא יוצא מהבית למקומות האהובים עליו, והקפדה על יציאות תכופות מספיק עבורו מהבית. כשהילד ילמד וידע מתי יוצאים, יהיה לו קל יותר להתאפק כשהדבר אינו אפשרי. נעילה יעילה – נעילת הדלת בכל זמן, מנעול שאינו נפתח בקלות, מנעול גבוה מגובה הילד, מנעול חכם עם קוד או החלקת היד בזהירות, או מנעול עם מפתח שמורחק מהישג ידו של הילד. התקנת פעמון דלת שמתריע בצלצול עם פתיחת הדלת. מילוי שעות הפנאי של הילד בתעסוקה תוך-ביתית המתחרה בתעסוקה האטרקטיבית מחוץ לבית. לצורך כך ,חשוב ללמד את הילד העסקה עצמית עד שיכול לעסוק לאורך זמן משמעותי בדבר מה חינוכי ותואם גיל. לימוד בקשה נאותה לצאת – עבור הילדים המדברים מלמדים בקשה מילולית דרך חיקוי: "תגיד: רוצה גינה או - אני רוצה לצאת לגינה" בהתאם לרמת השפה של הילד. גם את הילדים הלא מילוליים ניתן ללמד בקשה נאותה לצאת. מומלץ ללמד דרך הגשת תמונה - מצלמים מקומות חוץ ביתיים שהילד נהנה לבקר בהם: גינה, בית קפה/קיוסק/מקדונלדס, הבית של סבתא ועוד. מפתחים את התמונה בגודל המתאים לגיל ולתפקוד של הילד, ותולים בולקרו על הדלת. בכל יציאה מהבית למקום המצולם, מסייעים לילד לתלוש את התמונה ולהגיש לאדם שיוצא איתו. כשמגיש, גם בסיוע של יד על יד, אומרים: "ביקשת גינה. ביקשת לצאת לגינה" ורק אז יוצאים לגינה. עם הופעת הבקשות העצמאיות, כשהילד ניגש ומבקש עצמאית לצאת מילולית או עם הגשת תמונה, משתדלים להענות לבקשתו, גם אם פחות מתאים לצאת לאותו מקום, כדי לחזק את הבקשה הנאותה. מתן תוצאה מתאימה לבריחה – כשכבר מתרחשת בריחה, חשוב להחזיר את הילד כמה שיותר מהר הביתה, גם אם יש זמן ורצון לבקר או להשאר במקום אליו ברח או רצה ללכת. כך, אנחנו מונעים מההתנהגות הלא נאותה של הבריחה לקבל חיזוק. רצוי בחזרה המיידית הביתה להפנות אותו לביצוע משימה לא נעימה במיוחד, כמו משימה לימודית. רק אחרי התוצאה הלא נעימה להתנהגותו, ולא מיד אחרי הבריחה, ניתן לפנות ולתרגל איתו בקשה נאותה, שאחריה תגיע יציאה למקום אותו ביקש.

לקריאת הטיפ המלא ←
התנהגויות מאתגרות

הפחתת רגישות טקטילית לחומרים

ילדים רבים עם קשיי התפתחות, ובינהם ילדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, מפגינים רגישות טקטילית-תחושתית לחומרים כמו: דבק, חול, בצק או בד רטוב, ונרתעים ממגע בהם. הרגישות הטקטילית מביאה לעתים קרובות, לא רק להמנעות, אלא גם להתנהגויות לא נאותות כמו בריחה, צעקות והתפרצות. כמו כן, לעתים קרובות הילד עסוק בהמנעות במקום בהשתלבות בין בני גילו, אינו קשוב לסביבה, ולא נענה לדרישה ממנו. הטיפול ברגישות הטקטילית מבוסס על חשיפה הדרגתית לחומר ממנו נמנעים. הדרך הזו נקראת בספרות – דה סנסטיזציה סיסטמטית או בעברית: הקהיית / הפחתת רגישות באופן שיטתי. בשום שלב לא מאלצים או מכריחים את הילד לנגוע בחומר ממנו הוא נרתע. משכנעים, משדלים, מזכירים את המחזק, או הולכים שלב אחורה לפעולה קלה יותר לביצוע עבורו. ההכנות: יש להגדיר היטב מה החומר או החומרים ממנו או מהם הילד נרתע, את המצבים בהם מתרחשת רתיעה, ואת התנהגויות הרתיעה: מה הילד עושה כשהוא בא במגע עם החומר או נדרש להשתמש בו. יש למצוא מחזק יעיל עבור הילד וקל לשימוש, שינתן לו במהלך הלמידה, כשהוא מתגבר, ויוכל לשמש כמעורר מוטיבציה להתמודדות עם החומר המרתיע. העבודה נעשית בשלבים: בשלב ראשון – הילד ישב ליד החומר ללא מגע. בשלב השני – הילד יגע בחומר בצורה חטופה. בשלב השלישי – הילד יגע בחומר ונספור עד 10, תחילה מהר ועם ההתקדמות, יותר לאט. בשלב הרביעי – הילד ישתמש בחומר בצורה שאמורים להשתמש בו אך לזמן קצר או לפעולה בודדת. בשלב החמישי – הילד ישתמש בחומר בצורה פונקציונלית, למשך הזמן שיש להשתמש בו, ובאופן תואם גיל וסביבה. *לעתים קרובות, נפרט השלב הרביעי לשלבים קטנים יותר, שיש להגדירם היטב. השלמת הביצוע ע"י הילד בכל שלב – מזכה אותו במחזק הנבחר, ובתנאי שלא היו התנהגויות הרתיעה אותן הגדרנו. כדאי רצוי לבצע את הפעולה בשלב 8-10 פעמים (עם אסימונים) שבסיומם ניתן לו המחזק, ולא אחרי התנסות אחת, כך שאחרי כל התנסות מתקבל שבח ואסימון, ויוצאים להפסקה קצרה. מעבר בין השלבים יעשה כשהילד מבצע את הפעולה עצמאית, בלי להמנע מהחומר, בהעדר ההתנהגויות הרתיעה שהוגדרו בתחילה, וללא סיוע לביצוע הפעולה. אם יש יותר מחומר אחד שהילד נרתע ממנו, מתחילים עבודה על חומר אחד שבוחרים, ורק לאחר השלמת הלמידה עוברים לחומר אחר. מניסיוננו, הילדים מכלילים את הלמידה מחומר אחד לאחר, כך שהלמידה קצרה יותר עם החומר השני וכך הלאה.

לקריאת הטיפ המלא ←

טיפים נוספים

המשיכו לעיין במאגר הטיפים המקצועי של מרכז לובאס ישראל.

כללי

הכנת פריטים לימודיים לתוכנית ביתית

כתבה: יפעת מירסקי-פיאסצקי במסגרת יישום תוכנית התערבות התנהגותית ישנה דרישה שוטפת להכנת אביזרים וחומרי לימוד. פריטי הלימוד יכולים לכלול תמונות, משחקי קופסא, דפי עבודה, ספרים, ציורים, לוח פעילויות ועוד. שלבי ההכנה: 1. שלב התכנון • הגדרת מטרת השימוש בפריט ומה רוצים ללמד באמצעותו. • הגדרת הלומד: גיל, יכולת, קשיים ושותפים נוספים. • הגדרת המיומנויות הנדרשות לשימוש בפריט. • הגדרת דרישות עמידות הפריט (בית/חוץ, סביבה רטובה/חולית וכו'). 2. שלב העיצוב • חשיבה על הפריט כחלק ממכלול פריטים עתידיים. • בחירת חומרי גלם: נייר, קרטון, לוח קרטון ביצוע, לוח פוליגל, לוח מוקצף. • בחירת אביזרים: מספריים, דבק, טושים, צבעים, מדבקות, פלסטלינה. • בחירת דימויים: איור, ציור, תצלום, תמונה ממאגר תמונות. • בחירת צבעוניות, גודל פריט וגופן מתאימים. טיפים כלליים: • פיתוח תמונות שצולמו במצלמה דיגיטלית בחנות צילום יוזיל את הדפסתן. • מומלץ פיתוח תמונות בסגנון מט ולא מבריק. • שימור הפריטים לאורך זמן אפשרי באמצעות למינציה – ניתן לבצע ב"אופיס דיפו" בגדלים A4 או A3, או לרכוש מכונת למינציה ביתית. • מאגר תמונות מומלץ: Google Images או http://www.forum-morim.org/magar/main1.asp

לקריאת הטיפ המלא ←
התנהגות

קושי עם משימות בלתי גמורות

לילדים עם קשיי התפתחות/תקשורת יש לעתים קשיים הקשורים לחוסר גמישות מחשבתית. כך גם הקושי לעבור למשימה אחרת בטרם סיימו את זו בה הם עוסקים. טיפ זה יתרכז בילדי בית ספר. כאשר אנו נתקלים בקושי של ילד בבית ספר בהתמודדות עם מעברים, פעמים רבות הדבר מתבטא בקושי לבצע את הנחיית המורה לעזוב משימה בטרם סיימה, ולעבור למשימה אחרת. אנו רואים את הילד במצבים כאלה מתעצבן, מתבכיין או בוכה ומתקשה להירגע. גם כאשר המורה (או הסייעת הצמודה אליו) מבטיחה כי יוכל להשלים את המשימה מאוחר יותר או בבית. להלן מספר דרכים מומלצות להתמודד עם קושי זה: 1. עבודה ממוקדת ופרטנית על הקושי בבית באמצעות מתן משימה ארוכה, ובטרם השלמתה, מתן הוראה לילד לעבור למשימה אחרת. כדאי בהמשך לתת לילד הזדמנות לחזור ולהשלים את המשימה הראשונה, כדי שילמד שעזיבת המשימה היא זמנית, ושהוא יכול להשלימה מאוחר יותר. חזרה למשימה יכולה גם לשמש חיזוק חיובי על ההתמודדות הסבלנית שלו עם התסכול. חשוב להתקדם בהדרגה מזמן המתנה קצר עד לחזרה למשימה ועד לזמן המתנה ארוך, וכן לעבור ממשימות אטרקטיביות פחות להשלמה ע"י הילד לאטרקטיביות יותר. 2. הנחיית הילד בכיתה, בתוך המצב המאתגר, לכתוב על פתק "להשלים מאוחר יותר" או "כאן צריך לסיים" או משפט בנוסח דומה. עצם הכתיבה עשויה לעזור לו לעזוב את המשימה. ניתן גם להניח את הפתק כמו סימנייה בעמוד אותו (או ממנו) שיש להשלים. מומלץ להשתמש בפתקים נדבקים. 3. כתיבה על כרטיס: "משימה שלא הושלמה – מסיימים אחר כך" (או משהו בנוסח דומה), והנחתו על השולחן מול הילד כל הזמן או בעת נתינת משימות שיתכן שיצטרך לעזוב באמצע. הכרטיס יכול גם להינתן לו ע"י המורה שלו (או ע"י הסייעת שלו) עם תחילת המשימה, וכאשר ייפתר הקושי – להיות מודה בהדרגה עד העלמתו קל. 4. אם לילד יש מערכת מוטיבציה בבית ספר, ניתן לחזק אותו באמצעותה גם על המטרה הזו של "עזיבת משימות בטרם סיימתי בסובלנות וברוגע". תחילה הילד יחוזק על התמודדות נאותה במצב המאתגר הזה עבורו, גם כשהסייעת עזרה לו בהתמודדות, ובהדרגה רק כאשר יתמודד בהצלחה לבד לגמרי.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

פתרון בעיות

בעת בחירת מטרות לעבודה בתוכנית התערבות לילדים עם קשיי התפתחות, יש לבדוק את יכולותיהם לפתור בעיות העולות בהתנהלות השוטפת. אם מתגלה קושי ביכולת לפתור בעיות יש לעבוד על מיומנות זו ולחזקה. מיומנות פתרון בעיות חשובה הן להתארגנות יעילה ומוצלחת יותר, והן לקידום מיומנויות תקשורתיות וחברתיות. לחלק מהבעיות בהן נתקל הילד יש פתרון שיכול לספק הילד בעצמו דרך התנהלות מוטורית – פיסית בסביבה, ולחלק אחר דרוש פתרון הנעזר באדם נוסף, כלומר פתרון תקשורתי או חברתי. בבסיס העבודה על פתרון בעיות לומד הילד שלושה שלבים: ראשית, המשגת הבעיה – עליו להגדיר את הבעיה, לאו דווקא מילולית (למשל, זה גבוה/ אני לא מגיע). עבור ילד לא מילולי, ההמשגה המילולית נעשית ע"י מבוגר, בליווי תנועות גוף ואמצעים ויזואליים במידת האפשר. שנית, חשיבה ותכנון הפתרון – עליו להעלות פתרון לבעיה ולתכנן אותו (למשל, צריך להביא כסא/ ניתן לבקש עזרה). ולסיום, ביצוע פתרון הבעיה (הבאת הכסא וטיפוס עליו/ בקשת עזרה בצורה נאותה). כמובן שקושי יכול להופיע בכל אחד מן השלבים. הלמידה נעשית דרך מתן סיוע, לרוב סיוע מראש, ולרוב תוך שימוש במודל שפתי. לבעיות רבות יש מגוון פתרונות. בתחילה, ניתן להתמקד בפתרון אחד לכל בעיה, ובשלב מאוחר יותר, ניתן לשכלל את הלימוד להעלאת אופציות מגוונות לפתרון. למשל לבעיית חפץ גבוה מדי, ניתן למצוא פתרון מוטורי: "אולי אפשר להביא כסא", או פתרון תקשורתי: "אולי אפשר לבקש עזרה" או פתרון חברתי: "אולי נראה מה עשה החבר לידי" או "מה עשתה אמא אתמול במצב דומה". דוגמאות לבעיות התארגנות והתנהלות ופתרונן: • הדלת סגורה וצריך לצאת – צריך לפתוח את הדלת או לבקש ממישהו לפתוח לי • צריך להביא משהו כבד – צריך לסחוב או לקחת אחד בכל פעם או לבקש ממישהו עזרה בסחיבה • נשפך משהו על הרצפה/ הבגדים – צריך להחליף את הבגד/ לנגב/ לנקות או לבקש ממבוגר להחליף/ לנקות למידה של פתרון בעיות התארגנות והתנהלות אינה מקדמת בהכרח העברה של המיומנות גם לפתרון בעיות חברתיות, ולכן מומלץ לאחר לימוד פתרון בעיות התארגנות (או לחלק מהילדים במקביל) לעבוד גם על התמודדות עם פתרון של בעיות חברתיות. דוגמאות לבעיות חברתיות ופתרונן: • אני משחק במשחק וילד חטף לי – אפשר לקחת בחזרה, לומר "זה שלי תחזיר" / "עכשיו אני משחק", ואפשר לערב את הגננת • אני רוצה לבקש משהו מהגננת/ מאמא אבל היא עסוקה – אפשר להמתין בסבלנות, לסמן לה שמחכים, לפנות למבוגר אחר • אני רוצה לשחק במשחק מסוים עם ילד והוא רוצה משהו אחר – אפשר לשכנע, להבטיח שאח"כ נשחק שלו, לוותר, לשחק משחק שלישי משותף לאחר לימוד מציאת פתרון אחד לכל בעיה, ניתן לעבוד על מציאת כמה פתרונות אפשריים ובחירת הטוב מביניהם דרך מערכת של שיקולים. מומלץ לערוך משחק תפקידים ליישום הפתרון בפועל, ולא להסתפק באמירת התשובה הנכונה באופן תיאורטי. חשוב להכליל את הנלמד לפתרון בעיות בפועל, במסגרת החינוכית או בהתנהלות השוטפת.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

למידה בעת יציאה לקניות

יציאה לסופרמרקט, מכולת או חנות קטנה יכולה להיות הזדמנות למידה מצוינת – גם עבור ילדים שאינם מילוליים. 1. הכנת רשימת קניות לילדים קוראים: רשימה כתובה (2-3 פריטים). לילדים שאינם קוראים: רשימה ויזואלית עם תמונות פריטים על כרטיסים. ניתן להוסיף בתחתית ממתק שהילד אוהב כמחזק על הקנייה. הילד יחזיק את הרשימה בידו לאורך כל הקנייה. 2. מציאת המוצרים בחנות לוו את הילד למציאת כל פריט ברשימה. ילדים מתקדמים יכולים ללמוד לאתר לפי קטגוריה (ירקות, מוצרי חלב), ללמד מנייה ('קח 5 עגבניות'). חזקו מילולית בכל מציאת פריט. עם ההתקדמות – הפחיתו הוראות עד להתנהלות עצמאית. 3. עמידה בתור הגדירו בבירור את הצורך לחכות: הוראה מילולית, ג'סטה, או כרטיס 'חכה'. בזמן ההמתנה ניתן לתרגל זיהוי תמונות, אותיות, שאלות חברתיות, מנייה כסף. חזקו על המתנה ממושכת. 4. תשלום בקופה הורו לילד לשים מצרכים על הדלפק. צייחו אותו בכסף לתשלום עצמאי. עבדו בבית על משחק תפקידים כקונה וכקופאי. אם הילד מבין ערך כסף – ניתן לתרגל מנייה סכום ובדיקת עודף. המלצה: בקשו מהמוכר סבלנות כדי לאפשר ללמידה להתרחש בנסיבות נינוחות.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

לימוד קריאה וכתיבה לילדים עם קשיי תקשורת

קריאה-כתיבה לילדים עם קשיי תקשורת נלמדת הן כמיומנות תקשורת תומכת או חלופית, והן כמיומנות אקדמית-קוגניטיבית. ילדים עם לקות תקשורתית מתקשים ביצירת תקשורת מתאימה עם הסביבה. דגש רב מושם על פיתוח הדיבור ולימוד יצירת קשר עין תקין. עם זאת, כאשר רכישת הדיבור מתעכבת חשוב להקנות להם דרכי תקשורת תומכת כמו: ג'סטות ושפת סימנים, שימוש בתמונות או סמלים לתקשורת (כגון PECS), וכן – קריאה וכתיבה. בהעדר דיבור, מיומנות תקשורת תומכת משמשת עבור הילד דרך לתקשורת מתאימה עם העולם, וכך מחליפה התנהגויות לא נאותות. כמו כן, היא מהווה בסיס חשוב להתפתחות הדיבור וכך מקדמת ומזרזת את הופעתו. לקריאה-כתיבה כתקשורת תומכת יש עדיפות על פני אמצעי תקשורת תומכת אחרים. בניגוד לשפת סימנים היא אוניברסלית ומובנת לכל, היא אינה כוללת בהכרח את השימוש בקשר עין הקשה לילדינו, היא נשארת ולא "נעלמת" ויזואלית, ומנצלת את יכולותיהם הויזואליות הטובות של ילדינו בתחום זה. בניגוד לשימוש בהגשת תמונות וסמלים, הקריאה-כתיבה יכולה להתפתח לרמות מופשטות ומורכבות יותר, והיא קלה יותר לשימוש, כיון שאינה תלויית באביזרים מיוחדים, ולמעשה יכולה להתרחש בכל מקום בו יש עט ונייר או מחשב. בלימוד קריאה-כתיבה, אנחנו לרוב, משלבים לימוד קריאה גלובלית עם לימוד קריאה פונולוגית-אנליטית. בלימוד קריאה כתיבה בדרך הגלובלית אין הכרח שהילד יפגין מיומנויות שפה כלשהי, ובכללה דיבור. עם זאת, מיומנויות התאמה הינן חיוניות ביותר ללימוד קריאה וכתיבה. חשוב שהילד ידע להתאים חפץ לתמונה (זהים ודומים), תמונה לתמונה (זהות ודומות), תמונה לחפץ וחפץ לתמונה (זהים ודומים). כמו כן, חשוב שיפתח יכולת סריקה (דרך ההתאמה) ומאוחר יותר, כשילמד איות ובניית משפטים חשוב שתהיה לו יכולת רצף ויזואלי (סדר התקדמות מימין לשמאל). שלבי לימוד הקריאה הגלובלית (לאחר לימוד התאמות): 1. התאמת אותיות (זהות ודומות – פונט אחר, גודל וצבע). 2. התאמת מלים (זהות ודומות – פונט אחר, גודל וצבע). 3. התאמת תמונה למילה – שנקראת בפינו: 'קריאה', והתאמת מילה לתמונה – שנקראת בפינו: 'כתיבה'. 4. התאמת מילים שונות מתחומים נפרדים לתמונות (שמות עצם, אנשים, פעלים, שמות תואר ועוד). מילים לתמונות ותמונות למילים. 5. בניית משפט המתאים לתמונה – משפט בן 2 מילים (לדוגמא: "אבא אוכל") והרחבתו בהדרגה (לדוגמא: "אבא אוכל תפוח ירוק"). שלבי לימוד הקריאה הפונולוגית: 1. זיהוי צלילים – עיצורים בתנועת קמץ, ואז הכללה לתנועות דומות (כמו פתח). 2. זיהוי צלילים – עיצורים בתנועות נוספות, לימוד תנועה-תנועה, תוך התקדמות שיטתית בין התנועות, וערבוב כל תנועה חדשה לאחר רכישתה עם כל הנלמד לפניה. לאחר לימוד כל תנועה חשוב להכליל את הנלמד לתנועות דומות (למשל לימוד צירה ולאחר מכן – סגול). 3. קריאת צירופי הברות היוצרים מילה בעלת משמעות, הנקראות בקריאה מצרפת (פונולוגית). תחילה צמדי הברות דומות (לדוגמא: "אבא"), לאחר מכן צמדי הברות שונות (לדוגמא: "אמא"), ובהדרגה יותר הברות ויותר שונות (עד לדוגמא: "מנדרינה").

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

רעיונות למחזקים מוכללים (אסימונים) לילדים מתקדמים

ילדים המטופלים בתוכניות התערבות התנהגותיות הכוללות פגישות ארוכות (45 דקות ברצף) זוכים בחיזוק מוכלל, שנקרא בפינו "אסימון" (על פי שיטת כלכלת אסימונים) עבור כל משימת לימוד שהם משלימים. עבור סדרת האסימונים הניתנים, אם מעוניינים בשינוי האסימונים מפגישת עבודה אחת לאחרת, כדאי להשתמש בלוח מחיק או בלוח "שטיח" עם הצמדת כרטיסים בסקוצ'ים (ולקרו) עבור פריטים החוזרים על עצמם במספר פגישות עבודה. להלן רשימת רעיונות ל"אסימוני פגישה" עבור ילדים מילוליים, ברמת תפקוד גבוהה (רוב הרעיונות מצריכים ידיעת קרוא וכתוב): • רשימות של קטגוריות – כתיבת מילה ברשימה של כלי תחבורה, חיות, רהיטים וכדומה, או חומרים מהם עשויים דברים, טעמים של מאכלים וכדומה – לאחר השלמת כל משימה. דרגת קושי גבוהה יותר: פריטים בקטגוריה שמתחילים באות מסויימת. • כתיבת אותיות או סידורם לפי הסדר – כתיבת אות לאחר השלמת כל משימה (תרגול הכתיבה עצמה וכן סדר הא"ב). • איות מלים – מילה לאחר השלמת כל משימה. אפשר להשתמש במשחקי איות ואפשר לעבוד ספציפית על מלים עם אותיות הומופוניות (ה/א/ע, ט/ת, כ/ח, ב/ו). • קריאת עמודים בספר – קריאת עמוד בספר לאחר השלמת כל משימה. • כתב סתרים – פיענוח משפט ע"פ מקרא לאחר השלמת כל משימה. • תפזורות – חיפוש מילה בתפזורת לאחר השלמת כל משימה. • השלמת מלים בסיפור – השלמת מילה לאחר השלמת כל משימה (עם מחסן מלים או ללא). אפשר לחבר סיפורים מעולמו ומתחומי העניין של הילד. • מלים מבולבלות – סידור מילה מאותיות מבולבלות או משפט ממילים מבולבלות לאחר השלמת כל משימה. • משחק במשחק קופסא – שני תורות לאחר השלמת כל משימה (תור הילד ותור המטפל/ת). • איקס עיגול – משחק לאחר השלמת כל משימה. • עבודה על דקדוק – לאחר השלמת כל משימה עובדים על מילה או משפט מהטעויות השכיחות אצל הילד (פעלים, הטיות וכדומה). • עבודה על חשבון – לאחר השלמת כל משימה עובדים על בעיה אחת (חיבור/חיסור/כפל/חילוק, גיאומטריה וכדומה). • סדרות מספרים – כתיבת הבא בתור בסדרה לאחר השלמת כל משימה. • עבודה על אנגלית – מילה או משפט לאחר השלמת כל משימה (שיום צבעים ומספרים, כתיבת abc, תרגום מילים, דקדוק וכדומה). • מילוי טבלת "ארץ עיר" – השלמת שורה בטבלה של אות נבחרת לאחר השלמת כל משימה. • עץ שורשים אישי – הכנת עץ משפחה ומילויו בשם בן משפחה לאחר השלמת כל משימה. • היכרות עם שעון – סימון שעה על שעונים מצוירים או התאמת שעה אנלוגית לדיגיטלית לאחר השלמת כל משימה. • חפש את המטמון – פתקים מוחבאים בחדר עם משימות והפתעות – חיפוש פתק לאחר השלמת כל משימה. • רשימת מלים הקשורות לחג רלוונטי – מציאת מילה לאחר השלמת כל משימה. • הכנת קומיקס – ציור במשבצת לאחר השלמת כל משימה. • תרגול כתיבה יפה – כתיבת ספרות/אותיות/מילים לאחר השלמת כל משימה. • עבודה על כתב יד – כתיבת אות או מילה בכתב יד לאחר השלמת כל משימה (בשלב המעבר מדפוס לכתב). • המצאת סיפורים מהדמיון – כתיבת משפט לאחר השלמת כל משימה. • סיפור שרשרת – השלמת משפט בסיפור לאחר השלמת כל משימה, לסירוגין עם המטפל/ת. • חידות שרשרת – פתרון חידה לאחר השלמת כל משימה (על גב הפתרון כתובה החידה הבאה). • "חבילה עוברת" – ביצוע פעולה לאחר השלמת כל משימה (הפעולות יכולות לכלול מטרות מתוכנית העבודה). • פתרון בעיות חברתיות – פתרון בעיה חברתית אחת לאחר השלמת כל משימה (מצבים רלוונטיים לילד ולהתנהגותו). • פעילויות יצירה – יצירה אחת לאחר השלמת כל משימה (הכנת דמויות, צורות ממנקי מקטרות, ויטראג'ים, מדבקות וכדומה). • סמלים אוניברסליים ומשמעותם – פתרון סימן לאחר השלמת כל משימה. • תמרורים ומשמעותם – פתרון תמרור לאחר השלמת כל משימה. • מטבעות כסף – לימוד ערך מטבע, סידור לפי ערך, הכנת טביעות מטבע – מטבע אחד לאחר השלמת כל משימה. • פתרון תשבצים – פתרון מילה לאחר השלמת כל משימה. • האזנה לשירים על פי הגרלת מספרים – הגרלת מספר שיר לאחר השלמת כל משימה. • דפי עבודה למיניהם – השלמת סעיף או דף קצר לאחר השלמת כל משימה. • מיון חפצים – לפי חומרים, שימושים, צבעים וכדומה – מיון חפץ אחד לאחר השלמת כל משימה. • טבלאות – מילוי טבלאות בתכנים משתנים – מילוי מילה לאחר השלמת כל משימה.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

רעיונות ללימוד התאמת תמונות

בלימוד ילדים עם קשיי התפתחות, פיתוח מיומנות ההתאמה שעליה מתבסס לימוד מיומנויות רבות אחרות הינו חשוב ביותר. לרוב, בתוכניות ההתערבות שלנו אנחנו מתחילים בלימוד התאמת חפצים זהים זה לזה. לאחר מכן, מלמדים התאמת חפצים דומים זה לזה. משם אנחנו עוברים להתאמת תמונות של חפצים זהים. לעתים קשה לילד בשלב התאמת התמונות הזהות (עוד לפני התאמת הדומות), למרות ההצלחה בהתאמת חפצים זהים ואולי אף דומים. להלן מספר רעיונות להתגבר על קושי כזה: 1. שימוש בתמונות החפצים שהותאמו, ולא בתמונות חפצים לא מוכרים לילד. 2. הגדלת גודל התמונות או גודל הפריטים (החפצים) המצולמים בהן. 3. שימוש ברקע בצבע שונה בכל תמונה של חפץ, ובחפצים בעלי צורה וצבע שונים מאד זה מזה לאבחנה קלה יותר ביניהם. 4. חיתוך התמונות בקווי המתאר של החפצים המצולמים בהן, והפיכתן לכמעט תלת מימדיות במקום דו מימדיות. 5. שימוש בחפצים כמסיחים לצד התמונות, ולימוד האבחנה בין התאמת תמונה לתמונה במקום לחפץ, כשלב מעבר לקראת התאמת תמונה לתמונה עם מסיח של תמונה. 6. הצבת התמונות על משטחים בגבהים שונים, על קוביות או כשהם עומדות אנכית, נשענות על קוביות, או כשהן תלויות בולקרו על לוח. 7. שימוש בתמונות רבות של חפצים רבים ללמידת אבחנה במקום בשתיים קבועות. 8. מיון תמונות רבות לשתי קופסאות (למשל, מיון בין תמונות מכוניות זהות לעומת תמונות דובים זהים). בדרך זו יש למעשה התאמות מרובות וחזרות רבות. 9. הדבקת חפצים תלת מימדיים קטנים ושטוחים יחסית (כמו צבע או מטבע) לכרטיסים, כך שהם נראים כמעט כמו תמונות דו מימדיות. 10. לעתים, עוזר לשנות את פורמט העברת התוכנית מבלי לשנות את האביזרים. לדוגמא, ניתן לדחות את זמן התגובה של הילד ולהעביר את משימת ההתאמות כשהילד מקבל את התמונה בכיסא רחוק מהשולחן – הוא נאלץ ללכת לשולחן כשהתמונה בידו ולבחון היטב את המונח עליו. ניתן גם לגוון בין המקומות עליהם מונחות התמונות (שולחן, ריצפה, מיטה) ובין הכיוונים בחדר. כמו כן, ניתן לקפוץ לשלב התאמת חפץ לתמונה ותמונה לחפץ (כשבתמונה מצולם בדיוק החפץ). לאחר רכישת התאמה כזו, ניתן לחזור ולנסות שוב התאמת תמונות זהות.

לקריאת הטיפ המלא ←
אכילה

טיפים התנהגותיים לשמירה על משקל אצל ילדים

ילד עם נטייה להשמנה מציב בפני הוריו אתגרים לא פשוטים והתמודדות יומיומית. חשוב לדגוש שמדובר בטיפים לילדים בהתפתחות תקינה. שינוי בהרגלי אכילה כרוך בערעור שגרת יומו. כללים ברורים של התנהגות נאותה בנושא האכילה עשויים לסייע לילד לא רק לרכוש הרגלים נכונים, אלא גם לצור תחושת בטחון. להלן מספר רעיונות שיכולו לסייע: • הגדרת המטרה ביחד עם הילד – שיתוף הילד בהגדרת מטרת התהליך והדגשת חשיבות הבריאות והאושר. • ניסוח כללים בשיתוף הילד – להקליד, להדפיס ולתלות במקום נגיש (למשל, על המקרר). חשוב שהילד יבין את הכללים ויסכים לשתף איתם פעולה. • הגדרת תפריט שגרתי שבו מוצרים מסוימים אינם נכללים (ממתקים, חטיפים, מיצים ממותקים וכדומה) – אלו יותרו רק באירועים מיוחדים, וגם אז בכמות סבירה. • שיתוף כל המשפחה – עדיף שלא להפוך את הילד לחריג במשפחה, ולכן כדאי שהמשפחה כולה תימנע מרוב מוצרי המזון הבלתי רצויים. • הגדרת גודל מנה סביר בכל ארוחה וקביעת כלל שלא לוקחים תוספת מאותה מנה (אפשר לאפשר תוספת ירק בלבד). • קביעת שעות ארוחות קבועות והיסח דעת בינייהן – עזר לילד להסיח את דעתו מתחושת הרעב מחוץ לזמני הארוחות (הצעת עיסוק מועדף, שיחה וכדומה). • פעילות גופנית קבועה – בחירת חוג ספורטיבי פעמיים-שלוש בשבוע, ועידוד פעילות גופנית מזדמנת (הליכה לחברים, עלייה במדרגות). • פרס שבועי על עמידה בכללים – הפרס יכול להיות כל דבר שאוסר בשגרה, כשנצרך בכמות סבירה. חשוב להגדיר קריטריונים ברורים ומדויקים לקבלתו.

לקריאת הטיפ המלא ←
התנהגות

שמירה על שקט מילולי ותנועתי

ילדים רבים עם עיכוב התפתחותי או קשיי קשב, המשולבים בגני ילדים רגילים ובכיתות רגילות מתקשים לשמור על שקט מילולי ו/או תנועתי בסיטואציות מובנות כמו מפגש או שיעור, ומפריעים בכך לעצמם ולסביבתם. אנו יוצאים מנקודת הנחה כי המסגרת בה הילד משולב היא המתאימה לו ביותר, וכי השילוב מונחה ומפוקח, וכי יש לתחומים החלשים של הילד במסגרת השילוב מענה בעבודה הפרטנית עם הילד בבית. בהינתן שכך, גם ילד שאינו מילולי, יכול ללמוד לשבת בסיטואציה מובנת מבלי להשמיע קולות ומבלי להתנועע בכיסא באופן חריג. בעבודה הפרטנית בבית, בה הסיטואציה נקייה מגירויים מפריעים ומהשפעות מתערבות ניתן לתרגל עם הילד ישיבה שקטה כזו לפרק זמן הולך וגדל. תחילה, אנו מגדירים היטב מהי התנהגות המטרה להפחתה, כלומר מהו חוסר השקט הנצפה של הילד. אנו מגדירים בפירוט מהן ההתנהגויות שהוא עושה כשהוא אינו שקט, ואת העוצמה של כל התנהגות כזו, הנחשבת כמפריעה להתנהלותו בגן או בכיתה או מחריגה אותו יחסית לחבריו. התנהגויות בעוצמה נמוכה יותר מהמוגדר לא יחשבו כהתנהגויות המטרה (מותר לילד להתמתח מעט או לנשום… וכמובן, חשוב שהוא ידבר לעניין, ויתנהל עם חפציו כנדרש אך לא מתאים שהוא יקום ממקומו, יתכופף או ינפנף בידיו או בחפצים שהוא מחזיק). לאחר מכן, אנו מודדים באמצעות טיימר (הרץ קדימה) מהו פרק הזמן בו מצליח הילד לשבת בחוסר מעש, במצב של שעמום, שהוא המצב המאתגר ביותר, עד להופעת התנהגות ראשונה שהוגדרה כחוסר שקט. אנו מודדים מספר פעמים, בזמנים שונים בבוקר, כשהילד עייף ולא עייף, מרוכז יותר או פחות וכדומה, וממצעים את הזמנים שאספנו לקבלת הזמן הממוצע שבו יכול הילד לשבת בחוסר מעש בשקט מילולי ותנועתי כפי שהוגדר. ואז אנחנו מתחילים את העבודה! המטרה כעת היא להביא לעלייה הדרגתית בפרק הזמן בו הילד מצליח לשבת בשקט ולהימנע מהתנהגות מפריעה. על פי עקרון זה, ניצור הצלחות מרובות שהן בבסיס הלמידה ונקפיד על מאזן בו יש יותר הצלחות וקבלת חיזוקים מאשר כשלונות. כמובן, המטרה המוגדרת צריכה להיות מותאמת לרמתו של הילד. אנחנו מפעילים טיימר (הרץ אחורה) לזמן קצר במעט מממוצע הזמן אותו קיבלנו במדידות. לפני הפעלת הטיימר אנחנו אומרים לילד משפט בנוסח: "עכשיו יושבים בשקט". הילד נדרש לשבת ללא מעש, בשקט מילולי ומוטורי כפי שהגדרנו עד לצלצול הטיימר. כאשר הטיימר מצלצל – הילד מקבל מחזק שאיתרנו מבעוד מועד כאטרקטיבי עבורו, ושבח מילולי בנוסח: "ישבת מאד יפה ובשקט!" שנאמר בחיוך רחב, ובאינטונציה של גאווה והתלהבות. לאחר פעמיים רצופות, בזמנים שונים, בהן הילד מצליח לשבת במצב המאתגר של חוסר מעש בצורה שהגדרנו כשקטה, אנחנו מכוונים בפעם הבאה את הטיימר לזמן ארוך יותר (למשל, שנייה יותר, 3 שניות יותר וכדומה) בהתאם לקצב ההתקדמות המשוער כמתאים ליכולתו של הילד ולנקודת המוצא שלו. אם אחת מההתנהגויות שהגדרנו כחוסר שקט מופיעה לפני צלצול הטיימר, אנחנו מפסיקים את הטיימר ואומרים משפט בנוסח: "אוי! לא היית שקט, צריך לנסות שוב". אם הילד נכשל פעמיים בהשגת הזמן שכיוונו על הטיימר מכוונים בניסיון הבא את הזמן האחרון בו הצליח לשבת בשקט עד לצלצול הטיימר. בינתיים, במסגרת החינוכית, יש לשקול היטב עד כמה התנהגותו הלא שקטה של הילד מפריעה להתנהלותו ולהתנהלות סביבתו, ועד כמה היא מחריגה אותו בעיני חבריו למסגרת, ולקבל החלטות בהתאם לגבי זמן הישיבה הנדרש ממנו עם הילדים האחרים. כך למשל, ניתן לקבוע כי ישב את החלק הראשון בלבד של המפגש בגן ויפרוש ממנו לאחר הצלחה, כלומר ישיבה שקטה. משך זמן הישיבה במפגש יוארך בהדרגה בהתאם למשכים בהם הוא מתמחה באימוניו בבית. הערה חשובה: אם ניתוח התנהגות לחוסר השקט של הילד מראה שההתנהגות מחוזקת ונשמרת ע"י משתנים אחרים או נוספים, כגון קבלת תשומת לב (למשל, הגננת חוזרת ומעירה לילד) או בריחה מסיטואציה של דרישה (למשל, הפרעה במפגש מובילה לשחרור למשחק חופשי) ההתערבות צריכה לקחת בחשבון את המידע הזה ולהשתנות בהתאם.

לקריאת הטיפ המלא ←
חברתי

תיאוריית המיינד

תאוריית המיינד (ToM -Theory of Mind) הוא מונח שהוטבע במחקר עוד לפני שנות השמונים. תאוריה זו עוסקת ביכולתו המתפתחת של האדם לקלוט, להבין ולהסיק מסקנות אודות מצבים מנטליים שלו ושל האחר, כגון מחשבות, אמונות, רגשות, כוונות ורצונות (Premack & Woodruff, 1978; Astington & Gopnik, 1991). תחום זה קשור במיוחד ללקות החברתית הקיימת אצל ילדים המאובחנים עם אוטיזם, עם תסמונת אספרגר ועם קשיי תקשורת, והטיפול בו במסגרת הטיפול הכללי בלקות – חיוני והכרחי מאין כמוהו לרכישת מיומנויות חברתיות תקינות! חשיבותה של תאוריית המיינד בכך שהיא מאפשרת הבנה, פירוש, ניבוי ומניפולציות של התנהגות אנושית-חברתית, הבנה שהיא חיונית לתפקוד חברתי תקין (Moore & Frye, 1991). בנוסף, תאוריית המיינד כוללת את הבנת הקשרים בין המצבים המנטליים השונים (מחשבות, אמונות, רגשות, כוונות ורצונות) של העצמי ושל האחר ובין המציאות החיצונית, כאשר המצב המנטלי יכול להיות תואם למציאות או מוטעה. הבנה זו מאפשרת פרשנות טובה יותר של סיטואציה חברתית. היכולת בה עוסקת תאוריית המיינד מתפתחת בילדים עם התפתחות תקינה בשנות החיים הראשונות, עוד לפני התפתחות השפה המדוברת (Meltzoff, 1995) ועוברת תהליך של עיצוב עד גיל בית הספר. מחקריו של סיימון בארון-כהן הם המפורסמים ביותר בתחום היכולת לתיאורית המיינד בילדים עם אוטיזם, תסמונת אספרגר וקשיי תקשורת. במחקר ראשוני וחשוב עם אוכלוסיית ילדים על הספקטרום האוטיסטי משנת 1986 הוא הסיק כי ילדים עם אוטיזם אינם מפתחים את תיאוריית המיינד, וכי יש להם חסך משמעותי ביכולת זו. בספרו המפורסם "Mind Blindness" משנת 1995 הוא מסביר כי המנגנונים המרכיבים את היכולת לתיאורית המיינד אינם פועלים כהלכה, או שמצוי נתק ביניהם, בקרב ילדים עם אוטיזם. לפי היפותזה זו, החסך בתיאורית המיינד מהווה הסבר לקשיים שהם מפגינים גם באינטראקציה חברתית וגם בתקשורת (Baron Cohen, 1993). החסך מוביל גם לפגיעה ביכולת להמציא סיטואציה דמיונית ולשחק משחק דמיוני, לקשיים ביכולת להבחין בין מציאות ודמיון ועוד.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

המלצות לבחירת גן או מעון

הורים רבים תוהים כיצד לבחור את הגן או המעון של ילדם. להלן נקודות שכדאי לקחת בחשבון: • גילאי הילדים – חשוב שגיל ילדכם יהיה באמצע, עם מספיק שותפים למשחק. במעון – לפחות 5 ילדים נוספים בני אותו גיל, רצוי 2 מאותו מין. • סדר יום קבוע – האם הימים דומים? יתרון גדול, במיוחד בגיל הצעיר. • זמן חצר – משחק חופשי חשוב, אך לא יותר מדי. זמן אידיאלי: כשעה וחצי. לא יותר! • טלוויזיה – רצוי: רק בימי גשם ובזמן הצהריים. בשום אופן לא באמצע היום! • מפגשים – לגילאי 2-3: לא יותר מ-20 דקות. לגילאי 4-6: לא יותר מ-40 דקות. שיחה על בעיות משמעת מעל 3 דקות = נורה אדומה. • פעילויות – האם יש חוגי ספורט ומוזיקה? פעילויות עם הורים פעם-פעמיים בשנה מעידות על השקעה. • צעצועים וספרים – האם הגן עשיר בצעצועים לגיל? האם מקריאים סיפור? האם הספרים נגישים? • ניקיון הגן – הרצפה, הצעצועים, החצר. הגן חייב להיות מקום אסתטי. • ניקיון הילדים – ילדים עם נזלת ללא ניגוב = חוסר הקפדה על היגיינה. • בטיחות – האם יש שמירה או שער נעול? • אוכל – בשר/עוף + פחמימה + ירק בצהריים. בוקר: כריך עם ממרח בריא וירקות.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

הטעויות הנפוצות ביותר בטיפול התנהגותי

מטפלים במרכז לובאס בלוס אנג'לס דירגו את ארבע הטעויות החשובות והנפוצות ביותר בקרב מטפלי ABA: 1. אי מתן חיזוק על התנהגות נאותה חיזוק שניתן סמוך להתנהגות מגביר את תדירות הופעתה. חשוב לא לקחת כמובן מאליו שום התנהגות של הילד, במיוחד לא התנהגות מאתגרת כמו שיתוף פעולה. חשוב לחזק גם כשההתנהגות מופיעה בתדירות גבוהה יחסית. 2. חוסר הקפדה על היענות חזרה על שאלה או הוראה שוב ושוב מלמדת את הילד שאינו חייב להגיב בפעם הראשונה. ילדים חייבים ללמוד שעליהם לענות ולהיענות בפעם הראשונה, ושהאחריות לענות היא שלהם ולא של המטפל. 3. מתן סיוע בתדירות נמוכה מדי על הילד להצליח לפחות 80% מהזמן. אם לא ניתן להיות בטוחים ב-80% שהילד יענה כנדרש – יש להציג את ההוראה ומיד לאחריה לסייע לו להגיב כנדרש. 4. מתן סיוע רב מדי בצד החשיבות במתן סיוע, קיימת חשיבות להדהיית הסיוע ככל שהילד לומד לבצע את הנדרש עצמאית. הסיוע אינו מודהה מיידית, אלא בהדרגה, ובמגוון רחב של דרכים. חשוב לזכור טעויות נפוצות אלו ולהישמר מלעשותן, כדי לתת טיפול ABA נכון, איכותי ואפקטיבי.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

הצעות לפעילויות הפוגה בטיפול

טיפול התנהגותי אינטנסיבי מחייב הפוגות תכופות. חשוב שיינתנו לפחות כל 45 דקות מחוץ לחדר הטיפול. שני עקרונות חשובים: 1. הפעילות חייבת להיות אהובה על הילד – אחרת היא אינה הפוגה אלא עבודה נוספת. 2. רוב הילדים נהנים יותר כשהמטפל משתתף, אך יש ילדים המעדיפים לבד. רעיונות לפעילויות הפוגה: • משחק בצעצועים מועדפים – המגרים חושים שונים • מסאז' עם או בלי קרם (ידיים, רגליים, כתפיים, פנים) • גלגול בשמיכה או "מעיכת" הילד בתוכה • משחקי תופסת מסוגים שונים • מלחמת כריות • משחק מחבואים • משחק במים עם גיגית, סירות נייר וצעצועי אמבטיה • משחקי כדור (בעיטות, מסירות, באולינג, קליעה לסל) • משחק דמיוני בדמויות או בתפקידים • ציור (טושים, צבעים, גואש, צבעי מים) • פיסול (חימר, פלסטלינה, בצק) • דפי עבודה קלים (צביעה, מבוכים, תפזורת)

לקריאת הטיפ המלא ←
התנהגות

טיפול בגרייה עצמית בשיטת DRO

DRO (חיזוק דיפרנציאלי להתנהגות אחרת) היא טכניקה יעילה: מחזקים כל מרווח זמן שבו לא מתרחשת התנהגות הגרייה העצמית. שלבי הביצוע: 1. בחרו והגדירו היטב את התנהגות המטרה – תיאור מדויק עם כל הפרטים 2. מדדו את תדירות ההתנהגות וחשבו ממוצע – זה יהיה מרווח הזמן ההתחלתי (מעט קצר מהממוצע) 3. ערכו סקר מחזקים – מחזק מועדף ביותר, ייחודי לטיפול זה. רצוי מחזק מתכלה (שוקולד, חטיף) 4. כוונו טיימר למרווח הזמן. עם הצלצול, אם לא הייתה ההתנהגות – חזקו! 5. אם הייתה ההתנהגות – הפסיקו הטיימר, יידעו את הילד, הפעילו מחדש 6. הפעילו לאורך כמה שיותר שעות ערות של הילד 7. עם ההצלחה – הגדילו בהדרגה את מרווח הזמן 8. ניתן לשלב כלכלת אסימונים – אסימון בכל צלצול, מחזק בסוף הצבירה חשוב: הפעלת ההליך חייבת להיות בליווי מנתח התנהגות מוסמך.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

המלצות להתנהגות עם ילד באשפוז

עם כניסתו של ילד לתהליך אשפוז אנו תוהים כיצד לנהוג כהורים. מספר טיפים ממרכז לובאס ישראל: • הכנה – הכינו את הילד לפני כל פעולה המבוצעת עליו. אל תתנו לכאב להפתיע אותו – כך נפגע האמון שלו בסביבה. • דיבור בגובה העיניים – הסבירו לילד את הפעולות ומטרתן בשפה המתאימה לגילו. אל תניחו שאינו מבין. הציגו דברים ברצינות אך לא בדרמה, בטון נעים ורגוע. • שיחה – הרבו לדבר עם הילד. הדיבור מסיח מכאב ומחשבות טורדניות. השיחה יכולה להיות על חוויות משפחתיות, זכרונות נעימים, סרטים – כל מה שמעניין אותו. היו רגישים כשהוא רוצה לנוח. • שירה וקריאת סיפורים – בגיל צעיר, תחליף מצוין לשיחות. • משחקים – בחרו משחקים המתאימים לגיל ולמגבלות הפיזיות. • מגע – הרבו ללטף בעדינות. מגע הוכח כמסייע בהחלמה. עם ילדים כואבים – לא לחבק ולנשק, אך ניתן ללטף. החלמה מהירה ושלמה!

לקריאת הטיפ המלא ←
חברתי

הרחבה ופיתוח המשחק הדמיוני

ילדים עם התפתחות תקינה מתחילים משחק דמיוני ראשוני סביב גיל שנה. כיצד מפתחים אותו? שלבי הלימוד: 1. חיקוי תנועות גוף שעושה האחר 2. חיקוי עם חפצים שמתפעל האחר 3. חיקוי רצף פעולות עם חפצים 4. חיקוי רצף פעולות סביב תוכן דומה לאחר לימוד החיקוי, הוא הופך מטרה לאמצעי – הילד עובר מחיקוי מיידי לחיקוי מעוכב בתוך משחק זורם. מחזקים על כל פעולת משחק, ובקושי – ניתן סיוע ואז חיזוק. עם התפתחות השפה, מצטרף מלל – משפטים ושאלות כחלק מהאינטראקציה. כשהשפה הופכת מטרה – חיזוקים על כל משפט ושאלה. כשהמשחק מפותח, ניתן להוסיף שותף ולהפוך למשחק דמיוני-חברתי עם שתי דמויות. מטרות מרכזיות בשלב החברתי: 1. יוזמה של רעיונות – שימוש מגוון בדמות, פעולות מגוונות, מלל מתאים המופנה לשותף 2. קבלת רעיונות האחר – היענות, מגיב ומתייחס למלל הדמות האחרת

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

'לא' אינפורמטיבי בטיפול ABA

בטיפול ABA, כשהילד טועה או אינו מגיב, אומרים לו 'לא' – בטון גבוה, סתמי וקצר מאוד. זהו 'לא' אינפורמטיבי, לא מעניש – הוא מסמן לילד שמחזק לא יגיע בעקבות תגובתו. מיד לאחר מכן מבקשים את התגובה הרצויה, ולרוב נותנים סיוע לביצועה – לימוד דרך הצלחות. חשוב: • הילד ישמע מעט מאוד 'לא' – על רוב התנהגויותיו יקבל חיזוק חיובי • כשהילד לא רכש פריט – נרבה בסיוע ונדהה אותו בהדרגה • לא נאפשר יותר משתי טעויות רצופות לפני מתן סיוע הורים שמעדיפים לא להשתמש ב'לא'? ניתן להחליף ב: 'לא בדיוק', 'כמעט', 'ננסה שוב', 'לא ענית'. עבור ילדים שה'לא' אברסיבי עבורם (מגיבים בהתפרצות): מחליפים את ה'לא' ובמקביל מגבירים לימוד דרך חיזוקים חיוביים, ומלמדים סובלנות לכישלונות כמיומנות חיים חשובה.

לקריאת הטיפ המלא ←
כללי

הספרים המומלצים לגיל הרך

מרכז לובאס ישראל ממליץ על הספרים החייבים להיות על המדף שלכם. 20 ספרים מומלצים לגילאי שנתיים עד ארבע: סדרת יולי בת שנתיים – סמדר שיר | אור שואלת מה/איפה/למה/כמה – יעל ארנון-ורד | מתנה קטנה – דליה קרח-שגב | היכן אני – סיגל קלמן | לבד על המרבד – בריאן וילדסמית | אני – שולה מודן | פילים בכל מיני צבעים – אמי רובינגר | מעשה בחמישה בלונים – מרים רות | תירס חם – מרים רות | הבית של יעל – מרים רות | הזחל הרעב – אריך קול | את זה – נירה הראל | הלו-הלו אבא – חנה הורן | אליעזר והגזר – לוין קיפניס | הצב של אורן – מירה מאיר | בייגלה – מרגרט ריי | האריה שאהב תות – תרצה אתר | איילת מטיילת – רינת הופר | כספיון הדג הקטן – פאול קור | סיר הסירים – אלונה פרנקל 20 ספרים מומלצים לגילאי ארבע עד שש: נשיקה לשפונזה – ליה נירגד | מפתח הלב – מאיר שלו | אבא עושה בושות – מאיר שלו | הטרקטור בארגז החול – מאיר שלו | האי של ישקה – יוסי אבולעפיה | דרקון אין דבר כזה – ג'ק קנט | סיפור על במה – מיריק שניר | ארטיכאילו – טלי בוקאי-בוכסוילר | ברחוב ירמיהו – ליבי דאון | איתמר מטייל על קירות – דוד גרוסמן | העכבר של גאיה ותמר – א.ב. יהושע | בית משותף – דתיה בן דור | ספר השטוזים של דתיה – דתיה בן דור | הפתעה בבית – יונה טפר | בדרך לשלולית – גלית חזק | התנין הקטן והאהבה הגדולה – דניאלה קולוט | תגידי איך קוראים לך – נירה הראל | אריה הספרייה – מישל קנודסן | הידד ליום שונשוני מיוחד – ד"ר סוס | בית חרושת לשירים – קובי מידן

לקריאת הטיפ המלא ←
התנהגות

התנהגויות גרייה עצמית – רקע ושיטות טיפול

התנהגויות גרייה עצמית הן תנועות חזרתיות, עיסוקים מוגבלים וטקסים המאפיינים בעיקר את הספקטרום האוטיסטי. הן מופיעות בכ-50 טופוגרפיות שונות, הנפוצות שבהן: נענוע גוף, הכנסת ידיים לפה, תנועות ידיים, והשמעת קולות. מדוע חשוב לטפל? • חלק מהן גורמות נזק פיזי • נראות לא מתאימות ומפריעות לאינטראקציה חברתית • מפריעות ללמידה ורכישת מיומנויות שתי הגישות המומלצות על ידי מרכז לובאס ישראל: 1. הכחדה סנסורית (Sensory Extinction) הפרעה לקבלת המחזק הסנסורי דרך שינוי הסביבה. אינה דורשת התמחות מיוחדת, ניתן להדהות בהדרגה לאחר שפחתו שיעורי ההתנהגות. 2. חיזוק בלתי תלוי (NCR – Non Contingent Reinforcement) גירוי מועדף הניתן לילד ללא תלות בהתנהגותו. יתרון: קל להפעלה, מונע "פרץ הכחדה" (עלייה בהתנהגות לפני ירידתה). אפקטיבי במיוחד כשמתאימים את המחזק לאותו חוש שמספקת ההתנהגות.

לקריאת הטיפ המלא ←

הטיפים נכתבו בלשון זכר עבור הילד, ובלשון נקבה עבור תרפיסטית ומשלבת, מטעמי נוחות ולפי הרוב. ברור ומובן שהמינים יכולים גם להתחלף. יש והיו לנו לא מעט בנות בטיפול, ויש והיו לנו גם תרפיסטים ומשלבים.